My dear god
אז כבר שבוע וחצי בלעדיך וזה לא קל.
זה רק שבוע וחצי אך נדמה כמו שנים.
הסימנים הכחולים דהו ועימם הכאב הקטן.
הלב כמו מתחנן למעט רחמים וחסד.
גם הוא כמוני מתגעגע לליטוף שלך,
למילות האהבה שכמוהם כמנגינה.
להסברים הסבלניים שלך, ללימוד וההקשבה.
מלחיי כמו נשתכחה הרגשת הנועם של כף ידך המצליפה.
משיכות השיער שהצמידו אותי לרצפה, שם הרגשתי בבית.
תחושת החנק מהזין שלך השופע.
החיוך שלך שהבטיח עולם..
מממממ והמקלחות המשותפות?
איך בפיליניג קרצפתי את גופך הנהדר,
אחכ עברנו למקלחת ושם רחצתי את גופך אליו הנני סוגדת.
כיצד בזהירות כמו מהלכת על זכוכיות גלחתי את יופי פניך,
הרגשתי מאושרת שסמכת עלי עם תער מול פניך היפות וצווארך החשוף,
באותו יום הבנתי שאתה סומך עלי.
כשסיימתי לגלח אותך נגבתי כל סנטימטר ממך מכף רגל עד ראש.
ואחכ בשמן עיסיתי את גופך לכל אורכו, עד שנרדמת.
"אני יכול שעות ככה" לחשת ""גם אני נסיך". לחשתי חזרה כשידיי עוד מעסות, לרגע לא עייפתי ממך.
האם אהיה שוב הנסיכה שלך?
גם אם נסיכה חבולה, אך עדיין נסיכה ועדיין שלך.
האם גם אתה כמוני כואב ומתגעגע?
האם גם לך הלילות ארוכים?
האם אתה קורא שורות אלה
שאילו היו נכתבות על דף וודאי היו נכתבות הם בדם.
ים מפריד ביננו ואנו שחיינים גרועים...
לנצח אהיה שלך....
