המלכה שבה לארמונה,
"איך היה יומך?, מה עשית?" היא שואלת...
"ניקיתי, טיטאתי, עשיתי כביסה, אימון וגם הספקתי לשחק קצת אפילו" אני עונה גאה בעצמי, בטוח שזה ייתן לי לפחות איזה חיבוק או נשיקה...
"אני נכנסת להתקלח, תיכנס גם, אתה אחרי אימון"
היא מובילה אותי אחריה למקלחת, "תישאר החוץ עד שאקרא לך "
ואני כמו ילד טוב ממתין," אתה יכול להיכנס", לא עובר רגע ואני כבר איתה שם רק מחכה לטיפה של תשומת לב, להכרה על העבודה הקשה שעשיתי בשבילה במהלך היום, אני מבקש רשות לחבק אותה
" לא! אתה לא נוגע, מותר לך רק להסתכל, זה מה שרצית לא? אתה נתת לי את השליטה, אז תתמודד"
אני כמהה אליה, רגשות של חוסר אונים מהולות בעוררות ואהבה בלתי נשלטת, אבל אני לא נשבר, אני מציית להוד מעלתה המלכה היחידה.
בסוף, זה משתלם...
"איפה השניצל שלי לארוחת צהריים יפה שלי?" היא שואלת תוך חיפוש במקפיא,
" מגירה עליונה בצד ימין, קניתי במיוחד את האחד שאת אוהבת, הכי עדין שיש." אני עונה בביטחון מלא (וצודק)
"תודה יפה שלי שככה אתה דואג לי"
מסיימת וקוראת לי לנשיקה על השפתיים... כמה שניות שהן כל עולמי.
המלכה שבה לארמונה.