אם רק יכולתי לצעוק ושכולם יקשיבו

מתעורר בבהלה, כאבים עזים שוטפים את הגוף. זה הגיע... הרגע שחששתי ממנו.. 

זקפת הבוקר, כמו נמר שעת על טרפו, הוא מזנק בלי חשש, בכל הכוח ומהר... מהר כמו שלא מיהר בחייו.. 

אבל הוא לא חופשי, הוא לא פראי כמו שהיה פעם.. 

הוא נמר מבוית, נעול בכלוב שלו, מחכה שיוציאו אותו לסיבוב כדי שיוכל לטעום שוב את טעם החופש.

הוא נכנס למפל, המים שוטפים את כולו, זורמים מבין אצבעותיו, על ראשו, מכסים את כולו בתחושת הקלה, הוא נרגע וחוזר לישון.. 

לא לפני שהוא מביט מעלה לשמיים, אל תוך רקיע הלילה, הוא רואה כוכבים, כוכבים של כאב, כוכבים של שמחה, כוכבים של אושר וכוכבים של אימה.. 

הוא בוהה אל תוך רקיע של הלא נודע ומחפש את הדרך אל החופש.. 

אל תדאג נמר קטן.. 

הכוכבים יחכו, אורן הבוהק לא נמוג, הוא רק מוסתר. 

מחכים להאיר שוב, עוד לילה אחד.. 

לילה מלא כוכבים 🌌🌌🌌🌠🌠🌠