הגיע זמן הסליחות.
את אמנם לא מאמינה בזה ואולי מגדירה עצמך אטאיסטית.. והאמת? גם אני לא ממש מאמין גדול..
אבל משהו בתקופה הזאת הוא מעט שונה, מעט אחרת..
אז הנה..
אני מצטער.
אני. מצטער שזה לא עבד.
אני מצטער שזה נגמר.
אני מצטער על כל הפעמים שפגעתי בך.
אני מצטער שלא הצלחתי להכיל את מה שאת עוברת.
אני מצטער שאמרתי דברים שלא היו צריכים להיאמר.
אני מצטער שתרחקנו.
אני מצטער שלא הייתי מספיק קשוב.
אני מצטער.
אני יודע שאת לעולם לא תראי את ההודעה הזאת, אני יודע שאת המשכת הלאה, אני יודע שאת חושבת שאין שום דבר ושום כוח בעולם שיוכל להחזיר אותנו להיות ביחד..
ועל כל זה? אני מצטער.
אבל!
שום סליחה לא תחפר על הבגידה..
בגדת באמון שלי, בגדת בזוגיות שלנו, בגדת בילד שלנו,
סיפרת לעצמך סיפורים ש"התרחקנו", שזה כבר "לא זה".. בסוף.. אני מכיר אותך..
לא הצלחת להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלך ובחרת באופציה הקלה, בחרת ללכת..
אני לא כועס, אני לא שונא אותך, אני רק מקווה שמישהו תחזרי להיות האישה שהכרתי.
אבל עד אז?
אני רק יכול לקוות שגם את אומרת את אותן הסליחות.