ריקנות... (אזהרה... מורבידי!)

לפני חודש. יום ראשון, 25 בינואר 2026 בשעה 2:24

מבחינתך אלה רק בגדים, רק פופים, רק אלבומים...

אבל מבחינתי. זה הכל, זה החיים שלנו, זה הרגעים המשותפים, זה הבגדים שקנינו ביחד, אלה המתנות שאני הבאתי לך...

אני מבין, אני מבין שאת רוצה למחוק את החיים שהיו לנו יחד, שאת חושבת שאם תעשי את הדברים האלה בלי לשתף אותי אז אולי זה לא יכאב?

מה אני אגיד? כל הכבוד.. הורדת אותי לברכיים, הבאתי אותי לתחתית..
אני כבר במקום שבוא אני חושב אם עדיף שאני כבר לא אהיה... אני לא מאמין שהגעתי למצב שבו עוברות לי מחשבות על התאבדות, על בריחה, על פשוט לסיים את הכל...

אני לא יודע מה קרה לך, איך התהפכת ככה, מה עשיתי שמגיע לי היחס הזה?
איך יכול להיות שאחרי שסלחתי לך על הכל ועשיתי כל מה שרק אפשר בשבי ללהשאיר את המשפחה הזאת מאוחדת, את מסוגלת פשוט לקום וללכת, לוותר עלי, על הילד שלנו, על החיים... להוריד אותנו לברכיים, להביא את שנינו למצב כלכלי כלכך גרוע שאני לא יודע אפילו מאיפה אני מביא את הארוחה הבאה...

וכל הדברים האלה? תחת הכותרת - "אין בינינו התאמה מינית".... אחרי 8 שנים של זוגיות, מתוכם 2 של נישואין, ילד משותף, תכניות לעתיד, כלבה משותפת, טיסות, משפחות, מה לא???

ועכשיו... עכשיו?!?!?!?! את פתאום מחליטה שאין בינינו "התאמה מינית"... סבבה, אז את ונילית ואני לא... את יודעת? אלה דברים שאפשר לדבר עליהם, אלה דברים שאפשר לפתור, החיים הם לא רק סקס! היו בינינו פערים במיניות זה נכון... אבל למה לא לדבר על הדברים האלה בצורה אמיתית? בוגרת? רצינית? למה את ישר בורחת?? מוותרת?

אחרי כל מה שעברנו ביחד בשנים האחרונות ביחד, האהבה, הרגעים המאושרים!!!
החתונה שלנו הייתה הרגע המאושר בחיי, הרגע שבו חשבתי שהנה, זהו, אני הצלחתי בחיים, מצאתי את החצי השני שלי, מצאתי את האישה של חיי...

אין אחד שלא פנה אלי אחרי החתונה ולא אמר לי שהיא הייתה החתונה הכי מרגשת, אותנטית, שמחה, מלאת אהבה אמיתית... והאמת? הרגשתי בדיוק ככה!!!
הייתי בטוח שאין שום כוח בעולם שיכול להפריד בינינו...

אבל טעיתי...
סלחתי לך על הבגידה, סלחתי לך על מה שאמרת, סלחתי לך על הכל!!!
ואת? זרקת אותי לכלבים בלי לחשוב פעמיים...

אני מקווה שאת מאושרת עכשיו, אני מקווה שאת שלמה עם ההחלטה שלך...

אני רק מקווה שאני אצליח למצוא הכוחות לעבור הלאה, ואני מאחל לעצמי שאני לא אתנהג אלייך כמו שאת אלי...

אבל בעיקר... אני מקווה שאת לא תפגעי בילד, לא מגיע לו אמא כמוך... מגיע לו אמא כלכך הרבה יותר טובה, כזו שבאמת תאהב אותו, שתחשוב עליו כל הזמן, שתרצה אותו באמת.. וכל מה שאני יכול לעשות כרגע זה לעמוד מהצד ולראות איך את זורקת את החיים לפח...

טוב... די, קיבלת יותר מידי קרדיט...

את רוצה שזה יראה ככה? בסדר...

את לא היחידה שיכולה למחוק...

ורק נותר לי לאחל - ברוך שפטרנו מעונשה של זו...