גברים
פורסם ב - 28 בדצמבר, 2011 בשעה 02:24
לפעמים אני תוהה אם אי פעם ערכו מחקר על bdsm. מי האנשים שנמשכים לזה? למה נמשכים לזה? האם יש משהו במשותף לאנשים שנמשכים לזה?
כי אני שונאת גברים. באמת. שונאת אתכם. ראיתי פעם סרט שקוראים לו MONSTER, וזה היה מבוסס על סיפור אמיתי של אישה שעבדה כזונה ובסוף הייתה רוצחת סדרתית. אולי זה יישמע פסיכוטי, אבל אני אישית שמחתי שהיא הרגה את הבני זונות האלה. לא פעם בחיי חשבתי על גברים שפשוט מגיע להם שיחתכו להם את הזין. מצטערת אבל זה נכון.
שונאת את זה שהתחכך בי באוטובוס שהייתי ילדה. שונאת את זה שנגע לי בתחת שהייתי נערה. שונאת את זה שהעיף לי סטירה. שונאת את זה שלא כל כך הבין את המילים "די, זה כואב".
ואני פאקינג פה כנשלטת. נשלטת! אחרי כל מה שעברתי, הייתם חושבים שאני אמורה לרצות לשלוט, שאני אמורה לרצות להחטיף לגברים. לתת להם מכות עד שיבכו ויתחננו ממני להפסיק. שיבינו מה זה להיות אישה בעולם הזה. שירגישו אובייקט מין שפה רק לשרת את החרמנות שלי.
אתם יודעים איך זה מרגיש ללכת ליד חבורה של גברים ולהרגיש שאי אפשר לנשום? להסתובב בעירנות מתמדת כדי שאם חלילה איזה מניאק ינסה לגעת בי אני אוכל להשתמש באבן/מקל/שקית/מפתחות שאני רואה כנשק? כל חיי התלבשתי כמו שלומפרית כי לא רציתי שגברים יסתכלו עליי. כי פחדתי מהם. לא רציתי את התשומת לב. רציתי רק להגיע מנקודה אחד לשנייה בשלום. רק לאחרונה אני מרגישה שמגיע לי להראות יפה. ששלומפרית או לא- המניאקים תמיד יהיו, ומי שירצה לנסות משהו, ינסה את זה אם אני לבושה כמו סבתא שלי, או לבושה כמו חתיכה מהלכת.
אז זהו. שונאת אתכם. ואולי כל הקשרים שלי נכשלים בגלל זה. יש לי love-hate relationship עם גברים. שונאת שונאת, אבל אוהבת. רוצה מישהו שיקבל אותי, שיאהב אותי.
ובנימה יותר חיובית- מקווה שלכולם היה חג שמח, ושנהנתם מהסופגניות/לביבות/אוכל טוב!
