לפני 9 חודשים. 28 בינואר 2024 בשעה 11:33
כבר חודשים שאני מנסה לא לחשוב על ההפלה יותר מידי. כי למה זה טוב לחשוב על זה? סתם מדכא. ואתמול בשבת פתאום הכה בי גל של דיכאון. חשבתי על זה שהוא/היא היום אמורים להיות בן/ת כמעט חצי שנה. על זה שאז הרגשתי מוכנה לזה- התרגשתי, ציפיתי, רציתי. עדיין רוצה , אבל לא מוכנה לזה כרגע. אז זה יידחה לעוד כמה חודשים עד שכן ארגיש מוכנה. וזה מדכא. מצד אחד אני רוצה עכשיו להיות בהריון. איך יכול להיות שהבת שלי כבר בת 4 ואין לה אח או אחות? אני, שרציתי ים של ילדים. שאת רוב חיי הקדשתי לילדים של אחרים. שאהבתי אותם כמו שהיו שלי. וזו רק היא. והיא עולם ומלואו. ואני אוהבת אותה כל כך שזה כואב.
אבל כואב. לא מצליחה לצאת מהמיטה היום. לא מפסיקה לבכות. פשוט כואב.
