נזכרתי היום במאכליי ילדותי. ככה סתם חלפה לה המחשבה. ימיי הקיבוץ העליזים. אז הנה לפנייכם רשימה שכנראה חלקית בהחלט. לחם מטוגן(יום שבת בבוקר). כריך עם מרגרינה ופלפל ירוק(בין שחיה לשחיה בברכה). שבוע הבראה שכלל צ'יפס ושניצל ולקינוח ארטיק. חביתה עם גבינה צהובה. ריבת חלב אמיתית שאחת המטפלות הארגנטיניות הכינו. סוכריות בהכנה עצמית על מדורה, פחית שימורים ריקה שבתוכה סוכרת ולימון עד התקרמלות, מקלות מהעצים הסמוכים וגילגול הסוכר הזה עלייהם. שוקולד חלב פרה פעם בשבוע יום שבת או לחילופין פרוסות נוגט. ג'לי אדום בגלונים, רוטט שכזה וטעים. פודינג וניל ושוקולד מבושלים. דיסות למינייהן. ועוד ועוד. יש לציין שהיה אוכל טעיםםם(לא שידענו משהו אחר). לכל השאריות שנשארו מיום האתמול למחרת קיבלנו מאכל טעים אחר. לא זורקים אוכל! זהו לבנתיים. ולמי שבא לו לשתף את אוכל ילדותו, ריחות ילדותו, מוזמן. מתכונים יש להשאיר בנוסף. בתאבון.
מילים שמנסות לגעת...בנשמה
כל רגע נמצא את עצמיינו במקום שונה, מחשבה שונה, אהבה חדשה ישנהחיים שלמים חולפים עוברים ורק הלב נשאר כשהייה, פועם....
להיות במקום העבודה 8 שעות ולהבין שאת היום אעביר ללא מזגנים. תקלה בכל הביניין. ואז מתפלאים שאני נרגנת בנחמדותי, חסרת סבלנות בהתהוותי, וכאב ראש אחד גדול מכל מילה שנאמרת.
מחפשת לי את היופי בפשטות ואת הפשטות ביופי. לא בונה ארמונות(אולי רק ארמונות מחול), לא חולמת לי חלומות שאינם בריי קיימה, לא מנסה להיות מה שאני לא גם אם זה מצריך ממני לנשום עמוק, להתמקד, להתפקס. הפשטות מדברת אליי, המילה הכתובה, החיוך והחיבור. אל תציע הרים וגבעות אל תנסה לרצות ולהציג הצגות, זה ממני והלאה. תן לי להאמין באדם שאתה, תן לי לחוש את תבונתך, את אומץ ליבך ופתיחותך. תהייה ראוי, מכובד ומכבד. תהייה אתה של עצמך לפני שתהייה שלי.
רק אומרת שאני תוהה ביני לבין עצמי עד מתיי תמשך תקופת הבצורת הזאת. גשם רד כבר גשם.... ואתה, מי שלא תהייה. מקלחת קרה כתחליף ואין גבר ששר אצלי באמבטיה... עדיין.
לפעמים שינויים קטנים כגדולים עושים את כל ההבדל. ואני.... היום אני מבינה עד כמה.
נמסה לי... מהחום. מייחלת להיות מומסת ממך.... כשתגיע.
אפשר? בטח שאפשר! תמיד, כל הזמן. ואז תשחרר כדי שאוכל להביט בעינייך ולראות עד כמה אמיתי הוא.
הוא מפנה מקום בלב שלו... בשבילי או יותר נכון ככה זה יקרה יום אחד...
אתה יכול לנסות. שמעת פעם על אפקט ההדדיות?
כשהמעלית לפתע פסקה מלעבוד וצריך לעלות לקומה חמישית ברגל. חוטבתי מבלי שביקשתי.