מילים שמנסות לגעת...בנשמה

סימנים של שלכת ולא, אני לא הולכת. נמצאת נוכחת בצורה קצת אחרת. מכילה את הקושי. מקשיבה ליופי ונשארת. מכילה ומוכלת בסימנים של תקווה. חברות טהורה שנרקמת ומאששת את הקייים השברירי כל כך. רגעים מסומנים באושר.

כשליטפתי אותך ולחשת לי מילים של עונג לא הייתי צריכה יותר מזה כדיי להרגיש מסופקת בעצמי. כשליטפתי אותך ונשימתך נעצרה לרגע הבנתי שנגעתי בנקודת האל חזור שלך, שלי, שלנו. 

כי גם מה שנקרא נוסטלגיה מרגיש ממש עכשויו.

רגע שכזה. נפילת מתח. נשימות קצובות. אויר. מבט למעלה. שמש, שמיים. אור.

כשאני איתך הידיים מדברות, נוגעות, לוטפות, מרגיעות, מחשקות. כשאני איתך לזמן אין מטרה, אין כיוון. הכל ממוקד בי, ביכולת שלי לומר בשפתי השמורה רק לי עד כמה הזיכוך שלך ממיס, מטהר את נשמתי. כשאני איתך זה להבין שבחיבור בין חושך לאור ישנה קשת של צבעים שצובעת את החושך ומכתימה את האור לכדיי אויר לנשימה. כשאני איתך, רק כשאני איתך... אני נוסקת. 

כשתחושת הרעב מבצבצת מתוכי ולא נותנת לי מנוח אני משתיקה אותה במשהו סוכרי, מתוק. המח דורש, הגוף דורש, הנפש דורשת. משהו מתוק, דביק, מוצף בסוכר. כשתחושת הרעב משבשת את מחשבתי המתוק הזה יכול להיות אתה. רק אל תשכח להביא איתך שוקולד תות. הנאה צרופה. 

המעטפת חשובה ככל שתהייה היא הכי פחות חשובה. תקסים אותי במילותייך, במחשבותייך. תשתף אותי בתבונתך כי רבה. תהייה עוקצני במידה למרות שאולי אתה לא הורד הכי יפה בשכונה. תגרום לתאים האפורים במוחי להתעורר מתרדמתם. ומעולם אל תתייחס אליי כמובנת מאלייה. המעטפת היא הכניסה לתוך עולם מופלא ומורכב גם יחד. שלך, שלי, שלנו. השנים רק גרמו לי להבין עד כמה אני זקוקה, צריכה, כמהה לרגעים הללו שאני מביטה לתוכי ורואה בהם אותך. 

כי יש רגעים שאני לא יודעת. כי יש רגעים שאני מבינה. כי יש רגעים שנותנים לי נשימה. כי יש רגעים בהם אני אשה.... חופשיה.

מתכננת לנסוע לארוע חשוב. הוויז מתריע על שעתיים וחצי זמן הגעה. מעולה. הארוע בשעה 10 בבוקר. קמה מוקדם, יוצאת מהבית רבע לשבע, מתניעה ונוסעת. הכל זורם, רגוע. אמצע הדרך בכביש 6 תאונה. הוויז כבר מתריע על זמן אחור של כמה דקות. עדיין בסדר. עברתי את התאונה אחריי עמידה בפקק של 45 דקות. ממשיכה בנסיעה. והפלא ופלא עוד תאונה. זמן וויז שעה בפקק. נסיעה של שעתיים וחצי הפכה לנסיעה של 4 שעות מיותרות לחלוטין. יש לומר שפיספסתי את הארוע המדובר למרות שהתייצבתי בסופו. יש לומר שדפקו אותי גם בזמן וגם במחיר(כביש אגרה).  ויש לומר שאין לי מה לומר. סחוטה. פעם הבאה רק רכבת. פעם הבאה טיסה לייון, רומניה, לונדון הרבה יותר קצרה. 

אל תפחד להביע את עצמך במילים. אל תעצור את אשר על ליבך. תן לצלילים בראשך להשמיע את צלילם המשובח. להיות חשוף זה לאוו דווקא חולשה. תיגע באותיות ותרכיב אותם למשפטים בעליי משמעות עבורך ולהעבירם הלאה, אליי, אל העולם. אל תעצור את השטף הזה. אחרת  לא אדע לעולם.... אותך.