מילים שמנסות לגעת...בנשמה

חורף, העונה האהובה עליי. הכל נקי, צלול. הנשימה נרגעת. חורף עושה אותי מאושרת. מחייכת. עכשיו הכל ברור.

כמה שבא לי שמישהו ימזלג אותי. לשכב על הבטן והוא, הוא עם מזלג בידו, מעביר אותו על גופי, הלוך וחזור.  להתמזלג ככה. כמו עיסוי מרפרף, נוגע בכל נקודה. מחפשת לי ממזלג שכזה מוכשר. בסופה של ההתמזלגות נעבור לכפיות. מישהו? 

כשהוא מזמין אותך לקפה תבדקי איתו טוב טוב למה הוא התכוון.

נכון?!

אחריי יום זועם במיוחד, אופס נפלט לי.

מחלקת מברגים בחינם. ככה זה כשאני ביום טוב. תנצלו זאת.

רוח קרירה ונעימה מהים. בערבו של יום  כמהה לחיבוק הזה שעוטף ולא משחרר, למילים שממיסות בי כל  חלקה טובה ועושות שמות בתוכי. והרוח קרירה, אין גלים ויש.... עולם. 

ככה בדיוק אני רוצה את הבגד שלי. 

דחיית סיפוקים. אז זהו, החלטתי לא לדחות אותם!  הולכת להתאבזר לי בכמה מישמישים ודובדבנים. חסרת סיפוק הבוקר, ולא, אין תחליפים ראויים. הוצאתי מתוכי את הקיטור היומי. 

מישהו אמר לי השבוע שכל הגברים מאכזבים אותי. טעות!  ההפך!  מכל גבר למדתי על עצמי.כל גבר נתן לי סוג של מתנה כדיי להבין ולהפנים מה באמת חשקה נפשי. זו לא אכזבה, זו השכלה, לפעמים גבוהה, לפעמים של בית ספר תיכון וכן, לפעמים של בית ספר יסודי. כל אחד בדרכו הראה לי את דרכי, בצורה כזו ואחרת לדעת אותי כאשה, אמא, אהובה, אוהבת. מסתבר שהחיים מזמנים לנו מתנות קטנות כאלה שנשארות חקוקות בתוכנו לעד. טובות ופחות, מרטיטות ופחות, כאלו שאתה לוקח אותן איתך להמשך המסע, מסע של החיים עצמם. מישהו, מישהם שלחו לי מתנות קטנות ואותן אני שומרת עימי למשמרת.