אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כל רגע נמצא את עצמיינו במקום שונה, מחשבה שונה, אהבה חדשה ישנה
חיים שלמים חולפים עוברים ורק הלב נשאר כשהייה, פועם....
לפני 3 שנים. 10 ביוני 2021 בשעה 19:11

פינת ליטוף, עכשיו בא לי.

לפני 3 שנים. 10 ביוני 2021 בשעה 12:07

כל אחד ותשוקתו. התשוקה שלי היא הרבה מעבר לחדירות ונוזלים למינייהם. היא לחוות מוסיקה, ריחות של פרחים, השתטקה שלי זה לראות ולהתרגש ממה שרואה. התשוקה שלי זה לחיות את הקירבה המיוחדת, חיבוק. התשוקה שלי נוגעת בי דרכו, דרכי. מקשיבה ברב קשב לנאמר, סקרנית לדעת ולהבין מילים שנאמרות. תשוקה אחרת וכל כך נכונה לי. תשוקתית כזו. 

לפני 3 שנים. 9 ביוני 2021 בשעה 20:44

מכל מלמדיי השכלתי לרגע מכונן אחד. השכלתי להבין שאני זו אני ומעל הכל לא מוכתבת על ידיי רצונות של אחרים. אני זו אני, לא מושלמת, עם כל אותם דפקטים כמו כולם וחיה בשלום איתם. השכלתי להפנים שכל יום שעובר מכירה את עצמי טוב יותר, לומדת בדרכים שונות לקבל ולדעת בהבנה רבה  להכיל את עצמי כאשה בשלה... לאהבה. 

לפני 3 שנים. 8 ביוני 2021 בשעה 16:15

לפניי שאתה פונה אליי תחשוב טוב איך לסקרן אותי במילותייך. תן לי להרגיש שכשקראת אותי עלה בך חיוך. כן, עברתי כבר את היובל. שתדע. חשוב שתדע. תהייה ראוי  ביכולת שלך, בנימוסך, בידיעה ברורה של מה באמת אתה מבקש לעצמך. לא משחקת משחקים של כח ולא מחבואים. באמת ובתמים מייחלת לי אותך, גבר עם נשמה בוערת ונגיעה משמימה. ממתינה.... לבאות. 

לפני 3 שנים. 7 ביוני 2021 בשעה 17:36

ברגשות מעורבים נתתי לעצמי להרגיש אותו עם אחרת. 

לפני 3 שנים. 7 ביוני 2021 בשעה 8:59

חייך אותי על הבוקר

לפני 3 שנים. 7 ביוני 2021 בשעה 7:35

משמיים ירד מלאך ולחש לי... כך. עוד מעט וקצת, באמת קצת תנשמי את ריח התקווה. עוד מעט וקצת, זה ממש בפתח. מחכה. 

לפני 3 שנים. 5 ביוני 2021 בשעה 11:37

זכרון צורב של ים וגלים שמתנפצים וחומות גבוהות. זכרון צורב של רעב וחיבוק שלא עוזב. זכרון צורב של רגעים קסומים של שקט ונשיקה אחת שלא נגמרת. זכרון צורב של סירות אי שם באופק, מלאות אנשים שמחים. זכרון צורב של להרגיש קרובה כל כך להרגשה, להגשמה של מי שאני איתך. זכרון צורב לנגיעה הזו שגרמה לי להיות האשה שהכרתי ונשכחה לה קצת. זכרון צורב לרוגע  ולשלווה שחשתי בהיותי נמצאת במקום הכי קרוב לחלום. זכרון... צורב. 

לפני 3 שנים. 3 ביוני 2021 בשעה 20:06

אילו יכולתי הייתי מתבשמת בו. מורחת על עצמי את ריח גופו המבושם ממנו. מתבשמת במילותיו ולשונו. נותנת לו להרגיש עד כמה אני שיכורה ממנו. מסניפה אותו לתוכי ופוקדת עליו להתבשם במיציי תאוותי שהם חלק בלתי נפרד ואינטגרלי שייכים לי בזכותו. זקוקה לריח הזה שלו שמבושם ממני ונותן לי להבין עד כמה הבושם המיוחד הזה ששייך רק לנו הוא חלק ממה שיצרנו כשניי אנשים שחווים הארה. 

לפני 3 שנים. 1 ביוני 2021 בשעה 19:10

מישהו אמר לי שגעגוע  נעים לו. געגוע זה רגש כזה לקראת משהו, כמיהה למישהו, רצון להיות עם מישהו, תחושה של מחשבה על מה שהיה ומה שיהייה. געגוע, למגע, לחיוך, למילה הכתובה, למילה הנאמרת. געגוע של זכרון מתוק שהיה ועשה חשק לעוד. געגוע לרגע אחד נצור עמוק בלב, בנפש בגוף. געגוע. לא אשה של געגוע. כאן ועכשיו וברגע זה. כמו ילדה בחנות ממתקים, רוצה מכל דבר, את זה וגם את זה והכל בעצם. מתגעגעת לא להתגעגע.