מילים שמנסות לגעת...בנשמה

לא בוכה על חלב שנשפך. קורה. לא משהו שסמרטוט לא יכול לנקות. 

אני בסה"כ אשה...רגישה ומרגישה. כל  יתר הדברים הטמונים בתוכי זה בונוס ענק לעצמי ולמי שיגע בי. מבפנים. 

מחכה לטלפון הגואל הזה שיבשר לי את הבשורה המשמחת. עוד קצת, עוד מעט, ואולי השבוע, ואולי בשבוע הבא.ממתינה בסבלנות שהיא תגיד לי שהכל סוכם ומאושר. סופרת רגעים. יש אופק והדרך אליו מסתבר לא מאד קשה. בציפיה דרוכה לבאות. נושמת. 

אתמול פעם ראשונה הייתי בחתונה מאז  הקורונה. חתונה בהחלט שמחה, חתונה עם אוירה נהדרת, אלכוהול, והמון חיוכים. מה שאותי ריגש במיוחד שלא לומר ריגש ברמות על אלה החברים של החתן והכלה שבאו באמת ובתמים לשמח אותם. ואני, אני הייתי חלק מאד אינטגרלי שם. כל אותם חברים, והחברות של החברים, והחברים של החברות עשו אותי ל"אמא" גאה עד מאד. זה לא מובן מאליו, לי זה מאד מובן שכל חבר של אחד מנסיכיי הפרטים הוא חבר, "ילד"  שלי. דואגת להם בדאגתם, שמחה איתם בשמחתם והם, הם בהחלט מבינים ויודעים שאני בשבילם. ואתמול כל "ילדיי" הגיעו, זה אחר זה נתנו לי את אהבתם, חיבוק, נשיקה והמון הערכה. ריגש אותי, מילא אותי, נתן לי להבין שעשיתי משהו טוב בחיי ובחייהם. אמא אווזה גאה שאני. שלושים ומשהו חברים זה בהחלט השג. 

לעת ערב שהכל נרגע השמיים מקבלים את צבעם. לעת ערב שהסוער נעשה לפתע נושם מוצאת את עצמי כמהה אלייך. למילים, לחיבוקים, לצחוקך המתגלגל ולפיקורי(בדיחה פרטית שלנו). חיבוק.

יום שברירי שכזה. היא שברירית, קצת פחות נפוחה. העייניים שלה יוצאת מחורייהן כאילו מבקשות דיי!  מספיק! והמחלה הארורה מכרסמת בתוכה.לא נותנת לה מנוח, לא לגוף ובטח לא לנפש. אוחזת בה כהייתה בובת חרסינה יקרה, שחלילה לא תשבר, לא תתפרק. מנסה להראות לה שאני גיבורה, צוחקת איתה, מספרת לה דברים שהיא צמאה לדעת ולו לרגע שתשכח את מצבה. ואני צועקת בליבי, למה?????  תן לה מנוחה! צועקת וצועקת בליבי בל תשמע. וכשחוזרת הביתה, הדמעות זולגות באין מפריע. נותנת לעצמי לרגע להיות חלשה כדיי שאוכל להיות בשבילה חזקה. אמא יקרה לי ושלי. 

משהו במילה, משהו בהרגשה. רומנטיקה. מסתלסלת לי על הלשון כמו שיר שנכתב עבורי. כמו תפילה שנאמרת כל יום, כל שעה... בקיומה. 

אתמול מצאתי קלף של 9 תילתן זרוק על הכביש. לא יודעת למה אבל אספתי אותו והכנסתי לתיק. היום, כביש אחר, מקום אחר מצאתי זרוק על הכביש אס תילתן. גם אותו אספתי. מן תחושה של סימניי דרך כאלה. מה זה אומר?  אין לי שמץ של מושג. ואולי.... 

מישהו כתב שהחיים הם לא פיקניק. ואני חושבת לי ונזכרת שלפעמים פיקניק הוא פתרון, אמנם זמני להעלת מצב הרוח. אז נכון, יש פיקניק ויש פיקניק. אני מתכוונת לפיקניק מושלם כזה, מחא מטעים, חיוכים, שיחה נפלאה, יין ואוירה נפלאה שמסביב. עשתה אותי רעבה לרגע המחשבה על פיק... ניק? 

כחול זה האדום הבא?  רק כחול כי בא לי.