מילים שמנסות לגעת...בנשמה

נפעמת מעצמי. שנים שאני חיה במן סחרור של החיים. ימים טובים ומחייכים, ימים שהם קצת פחות. כותבת את עצמי, על עצמי ועל הסובב אותי. האינטימיות שלי תמיד נשארה בגדר שלי ושלי בלבד. מרגישה עכשיו אם זה בגילי היותר בוגר או בהלך החיים שאני יותר ממוקדת, אחרת. תשוקתית, נסערת ונותנת לאחרים לחדור  את השיריון העבה שפיתחתי עם השנים. נותנת לעצמי לחוש, להרגיש ולעשות את אשר נמנעתי מזה שנים. נהנת לתת את עצמי לעצמי בחוויות חדשות. כבר לא נחרדת להיות נחדרת גוף ונפש. כבר לא עוצרת את המהווים הכמוסים שלי בלהיות אשה בשלה עם צרכים של תשוקה. יודעת שיש תמיד מי שישמור עליי, יגן עליי שאאבד לרגע בשביל הבריחה. לאט לאט משרישה שורשים וצומחת לאותו פרח הורד  כמעט ללא קוצים. פורחת.