מילים שמנסות לגעת...בנשמה

למה? כי אולי התבגרתי ואולי אני רואה את הדברים אחרת. ולפעמים יש פה ושם איזו מחשבה מריירת שמתפוגגת לה. למה?  כי החלטתי שאולי אני שייכת ומאד לא שייכת לפה. למה?  לא צריכה תירוצים או תימלולים. למה? פשוט ככה! ונעימה לי התחושה של.. ושל... נעים לי ומחייך לי. 

יומיים של כמעט. כמעט מהכל. מעבר חציה, כנראה שמן עליו ואני... מוצאת את עצמי כמו בסרט רע, מחליקה כל כולי עליו. כמה מכות יבשות ויזרה לשיגרה. יום למחרת, אותו מעבר חצייה, עומדת לפניי שעוברת, מביטה ימינה ושמאלה ומתחילה לעבור אותו עם עוד כמה הולכיי רגל. מכונית שעומדת צמוד למעבר נהוגה בידיי נהגת מחליטה ברגע אחד להניע ולנסוע, להתעלם מכל העוברים והשבים. בשניה האחרונה חברתי אוחזת בי ומחזירה אותי אחורה שלא אדרס. והיא, הנהגת המהוללת במקום לבקש סילחה ולהצטער על כמעט דריסה, מתחילה לקלל ולצרוח כאילו כל העולם חייב לה משהו. יצאתי מהארוע בשלום אבל היה קרוב קרוב וכמעט כמעט....  אז אמרו לי שאני חייבת לשבור גפרור, חייבת!  למה גפרור אין לי שמץ. שברתי גפרור מקווה שהקוסמוס ראה ויישם ועכשיו אני מוגנת. זה היה חלק מהשבוע שלי. לנשום לנשום. ושבת נפלאה לכולם. 

כל כך אהבתי את מתיקותו למרות שלפעמים הוא היה מריר. כל כך אהבתי לעשות איתו אהבה אוראלית, ללקק, למצוץ, להריח. כל כך אהבתי שהוא מבין את שפתי, היותו משלנו, אמיתי, עם שורשים ישראלים טהורים. כל כך אהבתי... והוא נגזל ממני.... שוקולד פרה!  כן כן, האחד היחד והמיוחד שלעולם ישאר איתי לנצח. כבר מתגעגעת..... שלך. 

בתוך כל השקט הנעים הזה מרגישה את הרעב הזה לגעת. 

ככה בדיוק. שנן זאת במוחך הקודח פעם אחר פעם. הבנת?

פתחו את דלת הבלוג שלי ו... כנראה נהנו. איך אפשר להסביר 1520 כניסות שלאחרונה אני כמעט לא פה?!  באג?  אולי. ואולי.... למי הפתרונים. 

בהחלט היום זה היום. יש לי מומולדת. מאחלת לי עוד שנים טובות ומדהימות כמו השנה הזו. לכל אחד מגיע להיות במקום שהכי טוב לו, במקום הזה שמכיל ויודע לחבק ולראות אותו כאחד מיוחד. בורכתי. זה לא משנה עם זה עם בן זוג, עבודה, משפחה. אז... מזל טוב לי עם חיוך ענק לעבר המחר וזה שלאחריו. 

צועדת לבד וכל כך לא בודדה. צועדת את פסיעותי, מחשבת כל צעד, מודדת. לא עייפה, לא שקופה, מחייכת לי ומזמרת את חיי. 

אינטיליגנציה מינית ומשמעותה. חושבת הרבה על העיניין הזה. זו לא האקט עצמו שמגרה אותי כאקט וגמרנו, זו לא החדירה הפיזית שמפרה אותי, זה לא שיחות על מה את אוהבת, מעל, מתחת ועל המאוור בתקרה, זה כל כל הרבה מעבר. אינטיליגנציה מינית היא הזרמיה של אותה שיחה, אותו חיבור, אותו חיוך שטותי ככל שיהייה. זה המקום הזה של החיים עצמם ומה הם מביאים איתנו לתוך הקשר שנבנה. זה לא נמדד בלמי יש יותר נסיון או למי יש יותר גדול, זה הרצון, הכמיהה, הדרך להגיע להתמזגות הזו של הביחד. תראה לי את הצדדים המצחיקים שלך, תראה לי אותך חשוף וטבעי כמו שהטבע ברא אותך. תן לי את החיבוק  הזה שכל כך רציתי לתת לי אותו מבעוד מועד. תן לי לעטוף אותך בי, גם כשאני שמחה, עצובה,ונרגנת. בוא נרקוד את הריקוד המטורף הזה ונעשה אותו לשלנו, מטורף בפשטותו. זו האינטיליגנציה המינית שלי. ושלכם? 

רק לעצמי לספר ידעתי, ואני מסםרת לעצמי כל הזמן ש... וגם ש.... ואולי. לא בדמיונות עסקינן, ולא בחלומות. כמיהות ורגשות הן הסיפור, אהבה ונחמה הן הסיפור. אז רק לעצמי לספר ידעתי שיום אחד, בזמן אחד משהו יתחולל בתוכי, בליבי. רק לעצמי, שלי, סיפור אחד, מיוחד שיהפוך בבוא העת... לחיים עצמם.