מילים שמנסות לגעת...בנשמה

יומיים של כמעט. כמעט מהכל. מעבר חציה, כנראה שמן עליו ואני... מוצאת את עצמי כמו בסרט רע, מחליקה כל כולי עליו. כמה מכות יבשות ויזרה לשיגרה. יום למחרת, אותו מעבר חצייה, עומדת לפניי שעוברת, מביטה ימינה ושמאלה ומתחילה לעבור אותו עם עוד כמה הולכיי רגל. מכונית שעומדת צמוד למעבר נהוגה בידיי נהגת מחליטה ברגע אחד להניע ולנסוע, להתעלם מכל העוברים והשבים. בשניה האחרונה חברתי אוחזת בי ומחזירה אותי אחורה שלא אדרס. והיא, הנהגת המהוללת במקום לבקש סילחה ולהצטער על כמעט דריסה, מתחילה לקלל ולצרוח כאילו כל העולם חייב לה משהו. יצאתי מהארוע בשלום אבל היה קרוב קרוב וכמעט כמעט....  אז אמרו לי שאני חייבת לשבור גפרור, חייבת!  למה גפרור אין לי שמץ. שברתי גפרור מקווה שהקוסמוס ראה ויישם ועכשיו אני מוגנת. זה היה חלק מהשבוע שלי. לנשום לנשום. ושבת נפלאה לכולם.