מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כבר זמן מה אני מבלה איתם, המשפחה האחרת שלי. משפחה מיוחדת. כבר זמן מה שהם הכניסו אותי לביתם, לליבם. משפחה שכזו, אהובה ומאושרת. הרגשתי את השמחה, הרגשתי את קבלתם אותי אלייהם. ואני, אני ישר התאהבתי בהם. השיחות, המטעמים, הריחות ובעיקר ההרגשה הנפלאה הזו של הביחד. המשפחה האחרת שלי. ואתה, אתה נתת לי להיות בראש וראשונה אני, אשה עם כל המשתמע מכך. נתת לי את התחושה שאתה מאושר איתי, איתנו, ביחד. ובשיחות ביננו הרבות, ובאינטרקציה שהייתה מדהימה נתת לי להרגיש שאני שייכת, מיוחדת, מאושרת. עד ש... עד שהחלטת לרעות ולראות הבשדות זרים. אמרת:  אני חייב, רוצה, צריך חוויות חדשות. חייב, צריך, רוצה לטעום מהכל ושזה אומר טטעמים ריחות נשים ועוד נשים והרבה נשים.והמשפחה האחרת אהובתי ואתה נשארת בגדר תעלומה. לא מסוגל לאהוב, לא מסוגל להרגיש מעבר לעצמך בלבד. ולא משנה עד כמה, ולא משנה איך הכל חסום אצלך בלב, אין נכנס, אין יוצא. וברגע ההוא שאמרת במילים מאד מפורשות וחד משמעיות שאתה מתכנן לפרוש כנפייך על הקורבן הבא וזו שאחרייה נטשתי. וויתרתי, התפוגגתי. אמרת ברחתי, עניתי הלכתי לי עם גב זקוף בידיעה מאד מושכלת והגיונית שאני ה- אשה ולא האחרת. ולכם משפחתי האחרת אתם בליבי לתמיד. ואתה....למילים שלי כבר אין משמעות לגביי אתה.