לפני 3 שנים. 1 באפריל 2021 בשעה 10:54
כשמישהו אומר לי שהכל מושלם אצלו אני לוקחת צעד אחד אחורה, מביטה בו וחושבת לעצמי, וואאו, הוא בורך. ואז לוקחת עוד צעד אחורה ושוב מביטה בו ועדיין נפעמת עד כמה טוב יכול להיות. ואז.. עוד כצה צעדים אחורה, מכניסה אותו לתוך הפריים שלי ורואה סדק ועוד אחד ועוד אחד. רואה את הזחיחות הזו הבלתי אמיתית בעליל שמסתירה את האין שלמות. העיניים לא משקרות, הגוף גם. ולמילים במקום הזה אין משמעות, מילים שלא אומרות מאום ואומרות בעצם הכל. אני לא מושלמת, מודעת למגרעות שלי, מודעת לחוסר והחסרונות שלי ומרגישה למרות ועל אף מיוחדת. אז גם אם לא מושלמים יש הרבה חן ויופי בזה.