מילים שמנסות לגעת...בנשמה

אחריי ארוחת ערב במסעדה צריכים קינוח מתוק, מה יותר טוב להכנס לקונדיטוריה בית קפה, חא רחוק מאזור מגוריי ולבחור משהו מתוק כזה שיעשה מדהים בפה. פה הבעיה. נכנסים לאותה קונדיטוריה מדהימה ונפעמים מכל היופי הזה, המתוק הזה. עוגות אישיות מדהימות, פרלינים מכל הסוגים והצבעים ממולאים בכל מה שחשקה נפשי. קרמל מלוח, תות, קפה, לימון, ועוד ועוד.. זה כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים ולא יודע מה לבחור, מסונוורת לחלוטין. ואז מחליטה על כמה פרלינים מדהימים, אחד אחד ועוד עוגה כזו מפונפנת ועוד עוגיות(אני אופה ומכינה עוגות לא פחות טעימות). מכירים את ההרגשה ברגע של הנגיסה בפרלין שכל הבפנים נשפך החוצה?  כן כן, מתלקקת לי, ככה בדיוק להרגיש את כל הטעמים המיוחדים ההם ויותר... ברררר.  מספיגה את כל הסוכר הזה לגופי שמעלה לי בבת אחת את מדד האושר. עונג צרוף בהחלט.