לפני 3 שנים. 11 באפריל 2021 בשעה 20:44
בסופו של יום כשאני עטופה בתוך מצעיי הסטן שלי, הרגע של לפניי, שהחלומות נכנסים בדלת הקידמית, מרגישה את החוסר בחיבוק שלך. בסופו של יום כשהנשימה נעשת קלה ורגועה והעיניים כבדות כאילו אומרות, אל תלחמי, תתני להן מה שהן מבקשות, תרפי. בסופו של יום כשהראש נקי ממחשבות וההשלמה שגעגוע הוא עיניין של תעתוע ידוע, או אז מגיעה ההשלמה שזה בדיוק הרגע.... להתמסר לרצונו של הגוף לשקט.