מילים שמנסות לגעת...בנשמה

קראתי עכשיו משהו שכתבתי למישהו שהיה יקר לי פעם. מאד יקר. חבר טוב קרא לעצמו והאמנתי. חשבתי לעצמי שאוכל להכיל את החבר הטוב הזה, החבר שאמר וסיפר והפריח סיפוריי נתינה לכל עבר, חבר שהרגיש מספיק קרוב כדיי להבין שאני אוצר גלום בשבילו. טעות!  כמה לא חבר הוא היה, כמה אפס באינטיליגנציה רגשית, כמה אי היכולת שלו להבין ולהפנים שאם אתה קורא לעצמך חבר טוב אתה אמור להביא תוצאות מכך, נכשלת!  אז בפעם הבאה שאתה מציג את עצמך כחבר טוב למישהי, מישהו תנסה באמת להבין את המשמעות של זה. זה לא רק היי וביי, זה לא רק שיחות על כיבושייך העכשווים ועל אלה העתידיים,זה לא להשפיל ולצפות להבנה מאד ברורה מצידי, זה בדיוק ההפך, להיות כאן ועכשיו וברגע זה כי המצב, הרגע מחייב.לא להיות שיפוטי אלא לנסות להבין את כל המכלול כולו של החיים ולנסות להיות זה שנותן כתף. זה שמנגב את הדמעות וזה שממצב אצ המצב ומכניס אותו לפרופורציה הנכונה. זה חבר אמיתי בעיניי, חבר נפש כזה. נכשלת בענק מהתפקיד שהוצא וזכית בו. חבר אתה כבר לא ולא. שתדע.