מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כבר יותר מ-20 שנה אני לא שייכת לקיבוץ הזה

שבו נולדתי, שם חונכתי ושם גם איבדתי את בתוליי

והיום, אחריי שנים רבות כל כך שלא חגגתי את לייל הסדר בקיבוץ האם שלי,

היום חגגתי לי אותו עם משפחתי האוהבת שהגיעה גם היא לשם.

אחי היה זה שמונה על כל האירגון של הסדר

וכיאה לאח אוהב, הוזמנו לנו כולנו לחגוג איתו ועם משפחתו המתרחבת

אמי, שבכל שנותיי בקיבוץ, היא זו שהייתה אחראית על הצד הווקאלי של הסדר

והיום, בגלל שאחי האהוב בקש ממנה לשיר ולארגן, היא לא יכלה לסרב לבקשתו

וכך, כל החג שרנו מזמורים בהנחייתה של אמי

זה היה מחזה מלבב לראות 200 איש שרים ומחייכים ונזכרים בנוסטלגיה

בשנות הקיבוץ שהיו

ולפיאנלה:

אחותי האהובה החליטה בשיתוף עם אמי שנשיר כולנו לפניי כל העדה.

וכך מצאתי את עצמי עומדת על במה לצידי אחותי ואמי

והשיר : "היא שעמדה" מושר לו ב-3 קולות, בהרמוניה מופלאה ומרגשת

לאחר תום הסדר, חבריי הקיבוץ נגשו למשפחתיינו ובהתרגשות מה , הודו לנו

על הסדר המיוחד שנחגג.


היה בהחלט מרגש!

חג שמח לכולם