לפעמים אני פשוט מקנאה...........
כמה טוב לשחקנית על הבמה.........
מישהו אומר לה מה לעשות...........
מקבלת הוראות.........
זה נעים שיש ביד מחזה.........
וצריך פשוט ללמוד בעל פה............
וכתוב מתיי לבכות או לצחוק........
או מתיי צריך לשתוק.........
גם אני זקוקה עכשיו לבמאי...........
מישהו שיארגן את חיי..........
שיגיד לי - שום דבר לא קרה.........
זוהי רק חזרה.........
כל הזמן יש להחליט החלטות........
ואני כבר עייפה מלטעות..........
והראש כבד מרב תהיות.........
מה להיות ואיך להיות........
כמו בובה שמחוברת לחוט........
מישהו יפעיל אותי בזהירות.........
כאן את מתחילה - משם את יוצאת.......
לא צריך להתלבט..........
והכי חשוב תמיד לזכור.........
לחפש בכל פינה את האור........
להרגיש מאיזה צד הוא יוצא..........
ולברוח מהצל..........
כן, את זה אני חייבת ללמוד.........
איך אפשר גם בעיניים עצומות........
להבחין בו - לגלות את האור
אין ספק - זה יעזור.........
ובסוף, כולם שבים וקדים.......
הפצועים, הגוססים והמתים.........
כן, הסוף זה בפרוש חגיגה...........
כשאת בהצגה..........
גם אני זקוקה עכשיו לבמאי.......
מישהו שיארגן את חיי.........
שיגיד לי - שום דבר לא קרה........
זוהי רק חזרה........
אלה היו 5 דקות של:
אוףףףף!!!!
נמאס לי!!!!!!
דיי!!!!!!!
נשבר לי!!!!!!
נשימות , נשימות
כיווץ השרירים הטבעתיים
ו........עבר!!!!!!
אה, רגע, שנייה, נזכרתי במשהו
יש איזה במאי פנוי בסביבה?
ולא, לא שולט רודן ואכזרי.
אם מישהו מכיר, יודע, שמע
תפנו אותו אליי
שאבחן את מידת הכישורים הבימתיים שלו
הדף נגמר לי
ובזה אסיים
שבת נפלאה ומחייכת לכולם:-)))))))
לפני 15 שנים. 14 בנובמבר 2008 בשעה 5:59