10\10\1
היום ששינה את חיי, את חיינו..........
תאונה טרגית ומעורבות אישית...........
קטעו את שימחת החיים, ניפצו את ההוויה הרגישית...........
מילים לא יתארו ולא יחשפו את אשר קרה...........
ומהמפץ הגדול הזה קמים, מנסים להתרומם...........
לאסוף את כל המשפחה ולנסות......לנסות להביט קדימה............
צעד צעד, פסיעה פסיעה.....אל עבר המחר..........
ולא, זה לא פשוט, זה מרטיט בנשמה..............
והדמעות, הדמעות זולגות מעצמן.............
ואני, כן כן אני, אוספת את גוזליי, מחבקת ולא מרפה...............
מנסה לתת להם ממני, מהחום שלי, מעוצמת הכח שעוד נשארה בגופי............
מאהבתי האין סופית...............
רוצה, מייחלת, כמהה לנסות להבין שאולי זה היה חלום..............
ולהתעורר ולדעת שהכל ככדמותו נשאר...............
אבל לא, זה לא חלום, זו לא אשליה, זה קרה..................
זו התאונה הנוראה שהתרחשה........
ולא, לא רחמים ביקשתי................
ולא, לא לעזרה ייחלתי..........
רק בקשה לי אחת................
תהיו זהירים ומאד מחושבים........בכבישים.........
לפני 14 שנים. 21 באוקטובר 2010 בשעה 22:07
