לפני 10 שנים. 14 בנובמבר 2014 בשעה 20:17
יש רגעים שקצות אצבעותיי מעקצצות להן
כאילו מבקשות
תשתמשי בנו
יש רגעים שמחשבה חולפת
נותנת אותותייה
לצורך העז כל כך
לעבור את גבול האור
את הבזק הברק
ופשוט לקחת
לנפץ ולנתץ מוסכמות
להיות הכי שם
אני ולא אני
לא להתחשב
לא להביט לתוך
לקחת
הכי עמוק
הכי רחוק
לזעזע את בתוך את הבפנים
ואת מה שבחוץ
לקחת
ללא מילים
לקחת
ואז חולפת לה העננה
וממעל ממטרים פזורים
והכל נשטף
נעלם
ורק הבוץ החלקלק מעיד
על שהתחולל לפניי
ובתוך השלולית
חשופה
נשארת
עם אתה המחשבה
לקחת
ו