לפני 9 שנים. 3 בינואר 2015 בשעה 21:29
כן אני באזור הדימדומים.
רוצה ולא, לא פוחדת.
לפעמים כשהעיקצוץ הזה בידיים גובר
והצורך גובר אני מנסה להבין
מהו אותו הרגש הזה השונה, האחר
מה גורם לגופי להתמוסס לתוך הצורך הזה
להוביל, להניע , לתפוס את אותו פיקוד
כרב חובל המשיט את ספינתו בין הגלים
גם כשהים שקט וגם כשסערה מאיימת להפוך את ספינתו
ולהטביע אותה במעמקים
ותשובות לי יש בשפע
ותשובה לי אין.
מן סחרחרת שעולה ויורדת
יושבת עלייה
בוהה
מתפלאה, מתפתלת
ימים כאלה של שינוי כיוון
ואז אני יורדת מאותו הר גבוה
ומבינה
כל כך מבינה את הרגש הזה
ואת הרגש ההוא
ואת זה שיבוא וזה שאחריו
ונהנת לי מכל אותם רגשות והתרגשיות
שמתהוות ונרקמות בתוכי
והופכות אותי למי שאני
אשה.