לפני 7 שנים. 30 בנובמבר 2016 בשעה 19:36
הרעב נעשה יותר נוח,כבר זמן מה אני תוהה ביני לבין עצמי עד כמה ״השגרה״ הזו טובה או אולי לא רע לי באזור הנוחות שלי. מה יגרום לי לצאת לטרף, מי יגרום לי לצאת לטרף יותר נכון? רעבה ושבעה גם יחד. ואולי הרעב הזה נדחק לו לאיזו פינה אפלה? מרגישה , כן כן, מרגישה את הצורך הזה לדעת, לגעת, להפעיל מחדש את חדריי הלב שמשום מה נרדמו להם בדרך הפתלתלה של החיים. והמוח, למוח יש דרכים משלו להביע את דעתו השכלתנית למצב. הולד! או יותר נכון ריסטארט. מפעילה מחדש את זרם הדם, את כל הנימים הכי דקים והמדוייקים ונותנת לצורך שקיים בי להשתלט על גופי נפשי ובעיקר על נשמתי. מתעוררת מחדש או מחדשת את התעוררות. לביאה.