בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כל רגע נמצא את עצמיינו במקום שונה, מחשבה שונה, אהבה חדשה ישנה
חיים שלמים חולפים עוברים ורק הלב נשאר כשהייה, פועם....
לפני 6 שנים. 13 בדצמבר 2017 בשעה 21:23

זה התחיל לפניי שבוע, קרבות עזים מול צבא של חיידקים, חום שעולה ויורד חליפות, מיחושים בלתי נסבלים בכל הגוף. 4 ימים של מלחמה באותו פולש אמתני ובהחלט לא מבורך שעשה שמות בגופי. וזה עבר. יום תמים נהנתי מהפריבילגייה של בריאות, של אין כאב, של אויר פסגות. יום אחד!  ולמחרת אויב אחר נכנס למערכה, אויב השיעול והנזילה, מרושע לא פחות מקודמו. ואני כולי טיפטופים טיפטופים נזילות נזילות ובהחלט לא מהמקומות הראויים, מנסה לספוג הכל אך לשווא, יום רודף יום והנה, גיבורה שאני נלחמת מלחמת חורמה ולא מרימה ידיים. ניצחתי!  הדפתי את האוייב, בלי הסכמיי שלום, בלי החזרת שטחים, הגנתי בגופי ובכל ארון התרופות בביתי וניצחתי!  יש לומר שכוחותיינו שבו בשלום לבסיסם.  בריאות בריאות ושוקולד פרה. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י