לפני 5 שנים. 15 בנובמבר 2018 בשעה 21:45
כשהוא אומר אהבה, יש בי רצון אמיתי להאמין. כשהוא אומר געגוע יש בי תקווה שהוא מתכוון. כשהוא אומר חלומות יש בי רגעים של חיוך. אז למה כשאני תוהה ביני לבין דמותי אני מאופקת, אז למה כשהרגעים הללו נאמרים בקול הלחישה אני הודפת? אילו יכולתי להבין דבר אחד או שניים לעומקן של המילים אולי הייתי סופרת סתם או סתם סופרת. כשהוא אומר אהבה אולי ורק אולי אלו מילים לא מבוזבזות שנאמרות לחלל היקום. כשהוא אומר אהבה, מה אני בעצם מבינה? כנראה עדיין כלום.