בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כל רגע נמצא את עצמיינו במקום שונה, מחשבה שונה, אהבה חדשה ישנה
חיים שלמים חולפים עוברים ורק הלב נשאר כשהייה, פועם....
לפני 5 שנים. 23 במרץ 2019 בשעה 15:22

נוסעת לבקר חברת ילדות שגרה באחד המיצפים בצפון. ברקע מוסיקה מצויינת ואלפיי פרפרים שעפים מסביבי. חושבת לעצמי כמה פסטורלים החיים יכולים להיות. אבל לא. או שכן. נוף משגע, שקט, יותר מידיי שקט. פעם גרתי בנוף שכזה היום התארבנתי לחלוטין. פרפרית שבהחלט לא מתפרפרת רק מרפרפת מידיי פעם בכנפיים שאין לי להראות את נוכחותי כי קיימת. 

לא דין ואין דיין​(אחר) - נחמד לנו לראות את כל אלפי הפרפרים, צבעוניים, מרפרפים בכנפיהם, ולדמיין אותנו כפרפר חופשי. אבל במציאות אין כזה דבר פרפר חופשי. רוב מיני הפרפרים בוקעים מן הגולם, חיים זמן קצר ביותר בו הם עסוקים בחיפוש אחר מזון ויצירת דור ההמשך ואז...מתים.
עדיף לנו להיות אנחנו, בלי כנפיים, ולחיות את חיינו בצבעוניות שאנו יוצרים לעצמנו ובחברה טובה כמו שאני בטוח שאת נוסעת אליה.
לפני 5 שנים
}{מוראנה}{ - כתבתי על הרגשת החופש, היופי, השקט, רגע קסום. אםילו שזה רגע אחד קטן יקירי.
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י