מילים שמנסות לגעת...בנשמה

הוא מזמין אותי להופעה של אחת הזמרות המוכרות. מפתיע אותי. מגיעים למקום שזו לי פעם ראשונה שם. יושבים בחוץ, מתמקמים,  ממתינים שתתחיל. ואז היא עולה במלוא הדרה ושרה. ואני איתה. לכל שיר יש משמעות, מילים ומגינה. שרה איתה, והוא מצטרף. כל שיר הוא סיפור, הוא רגע מיוחד. תוך כדיי ההופעה הוא מחבק, מכרבל, נהנה איתי, נהנה מהאיתנו גם יחד. ואז מגיע שיר נוגע כזה שגורם לדמעות לפרוץ החוצה. הוא עוטף אותי, מקרב אותי אליו. שרה ובוכה, בוכה ושרה. נותן לי טישו לנגב את הדמעות ולא מרפה. לוחש לי שאני יכולה לפרוק הכל, איתו. בסוף השיר שהאיפור כבר מרוח על הפנים והדמעות זולגות הוא מגיש לי טישו. מביטה לעברו, מחזיר לי חיוך כאילו אומר שהכל בסדר. ועוד שיר,ועוד מנגינה, אני שרה ורוקדת כאילו אין מחר. הנגיעות, הנשיקות הרגעים הללו מעצימים את תחושת החופש... לאהוב. תודה לך על שנתת לי את ההזדמנות הזו לחוות איתך. תודה על אותן מתנות קטנות שזכיתי בהן איתך. היה... מדהים.