בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מילים שמנסות לגעת...בנשמה

כל רגע נמצא את עצמיינו במקום שונה, מחשבה שונה, אהבה חדשה ישנה
חיים שלמים חולפים עוברים ורק הלב נשאר כשהייה, פועם....
לפני 5 שנים. 15 במאי 2019 בשעה 5:01

עד ינתן האות אני עם הכתומים. לא אדומה ולא ירוקה. כתומה. שלולה ומותרת גם יחד. חיה לי עם הכתום בשקט הזמני הזה. מנסה לבחון האם הצבע הולם אותי, מתאים לי, נוח לי. זו מן תחושה של שייכות מבולבלת ובעצם יש בה את השלווה להחליט,להחליט האם להתקרב לירוק או לסגת לאדום. ואני, כמו עיניי הירוקות נוגעת בירוק ולו לרגע וחוזרת לכתום, למקום הבטוח שלי, למקום שנותן לי לחשוב ולמקם את עצמי איתו. והירוק יומו להגיע ברגע שאדע בביטחה שאני.... מוכלת בו. יום כתום ומחייך לכולם. 

האנשה עצמית​(אחר) -
זה השחור החדש...
כמיהה למעצר הלב עד תום ההליכים.
לפני 5 שנים
}{מוראנה}{ - למה שחור למה? יום כתום שיהייה לך☺️
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י