לפני 4 שנים. 18 במאי 2019 בשעה 10:19
יום קשה עבר עליי אתמול עת סיפרתי לו על תיבת הכאב שלי שטמונה בתוך המגירה. הרגשתי חשופה, כל כך חשופה. ודיברנו, ונגענו, והדמעות חנקו בגרון. לא וויתרתי, הקאתי את כל העצב החוצה. יום למחרת, כל אותו היום הרגשתי מטולטלת, תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי: מה עשיתי, למה הייתי צריכה את זה,כשהכל היה כבר רדום, מודחק ונעול? והיום, קמתי לי אחרת, מרוקנת, חשה מן גאווה שהצלחתי לעמוד במשימה שהצבתי לפניי. והמה השמש זורחת והים שקט ואין גלים והסערה מזמן שקטה לה. נושמת מחדש....אותי.