לפני 4 שנים. 22 במאי 2019 בשעה 5:05
קוראת בלוגים מלאים בכאב, עצב. קוראת וכל אשר בא לי זה לחבק. אז חשבתי לי שאולי כדיי לפתוח איזה בית חולים לשבוריי לב שיתן מזור וחיבוק, שיראה לכולנו שלמרות הכאב יש את היום שאחריי, יש את הזמן לכאוב ומשם לצמוח. אישפוז יום שכזה, חדרים צבעוניים מלאים בפרחים ובתופינים, מוסיקה שקטה ברקע, טישו למקרה הצורך והמון אמפטיה.ואני,אני אהייה שם להעניק ולקבל...אהבה.
