לפני 5 שנים. 20 ביוני 2019 בשעה 18:13
הרבה פוסטים נכתבו בעיניין. כשאחד הצדדים מחליט לפרק את החבילה או פשוט להגיד שלום שלום, עם סיבה, בלי סיבה, זה כואב. זה כואב כי זה חד צדדי. זה כואב כי אולי, למרות ואף על פי כן מעורבים רגשות, מעורב הלב, מעורבת הנשמה. אחד הדברים שהכי כואבים באמת זו לא רק הפרידה, זו לא רק הידיעה שזהו, נגמר, לא עוד. מה שבאמת כואב, מכעיס, מרתיח זה שהצד שמפרק במן נונשולנטיות אגבית, כדיי לרכך את רוע הגזירה, אומר תלכי לחפש לך אחר, או, שבטוח תמצאי מישהוא טוב ממני. אז תשמע חמוד, אל תסרסר את מי מאיתנו לאחר. אתה לא ממש מחליט מה קורה אצליינו בלב. לא מתאים, לא טוב, שלום! ולא להתראות! קח אחריות על מעשייך. רחוק מהעין רחוק מהלב.והלב יחלים והכאב לאט לאט יתפוגג והנשימה תחזור שוב לקצב שלה. נכתב לשניי המינים גם יחד. רגע של שיתוף מתוך ההבנה שאפשר אולי גם אחרת.