סיפור בשניים, שורה שלו , שורה שלה
הכאב שלו הכאב שלה
וכמה אהבה.....ובגידה.......ושוב אהבה
השמיים התכסו עננים שחורים
והוא התארגן,לבש את החולצה החדשה והג'ינס. שם אפטרשייב
היא רק התעוררה משנתה
מפתחות של האוטו. מתניע. מדליק אורות, הוא יוצא לדרך. נמאס לו לחשוב עליה. הוא הולך להגיד לה כמה הוא התגעגע אליה, למרות שהיא הייתה אליו רעה, למרות שיש לה מישהו חדש...Tמרתיחה קומקום לקפה של בוקר, מדליקה סיגריה, נהנת מהשקט והשלווה שמציפים אותה
מגביר את המהירות., לא יכול להתאפק. האדרנלין שזורם, הלב שדופק.. כל דבר אומר לו שזו טעות אבל הוא כבר שם. דופק לה בדלת..
דפיקה בדלת מפרה את שלוות הבוקר שלה, היא פותחת את הדלת....והוא אהוב ליבה מבעבר עומד לו שם במלוא הדרו
"היי...קרן.." מחייך
בוקר אור יובל, מחייכת אליו בחזרה
מחייך חיוך מתנצל הוא ממשיך במה שהופך יותר ויותר למונולוג בודד שלו- "עבר הרבה זמן...ה...ה..התגעגעתי.."
היא קוטעת את דבריו, מכניסה אותו לביתה מזמינה אותו לשתות קפה של בוקר בחברתה
מתיישב לידה ומתרגש מחדש...כל כך הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהוא יכל להריח את השיער שלה או סתם להחליף איתה מילה, מאז שהוא מצא אותה עם מישהו אחר, הוא פשוט לא יכל להסתכל עליה
היא תוהה בינה לבין עצמה מה פשר הביקור המפתיע, שואלת אותו לשלומו, הוא נבוך, מגמגם מעט, ואז הוא מתחיל לספר לה....
:
"אני...אני לא יכול יותר.. אני מתגעגע אליך... ורק המחשבה על הבחור ההוא...זה...זה רק מדליק אותי יותר וגורם לי לחשוב עליך יותר... אני ...אני.."
היא נדהמת מהחשיפה שלו....היתכן שגבר שבגדו בו והושלח כלאחר יד יודה שלמרות הכאב הוא מגורה?..
מרגיש איך שוב נעמד לו, רק מכך שמראות אותו ערב עולים לו בראש. איך קרן שכבה שם, בזמן שגבר אחר ריסס את הזרע שלו לתוכה
היא שוב קוטעת את דבריו, לא מעניין אותה שהוא פה יש לה מישהו אחר עכשיו, הוא זמנו עבר חלף, והוא לא מוותר, ממשיך לשתף אותה
:
"כל בחורה שהייתי איתה, כל סקס שהיה לי, כל פעם זה נגמר בלחשוב איך הוא מזיין אותך.. אני לא יכול יותר..אני מתחנן... "
היא מרגישה שלמרות תחנוניו , למרות הכל היא פשוט רוצה שילך ממנה, רוצה שוב את השקט, היא אהבה אותו כל כך פעם, ועכשיו.....לא מתאים לה שהוא שוב יחזור לחייה
נלחם בה וממשיך להפציר, ממשיך להתחנן הוא יורד על ברכיו ונצמד לרגליה. מתחנן שהיא רק תקבל אותו אליה בחזרה הוא ממשיך, פעם הוא היה הדומיננטי בקשר וקבע הכל, והיום, למרגולתיה הוא יושב ומתחנן
אצלה הוא היה מלך אהוב נאהב אוהב, והיא את ליבה נתנה לו עד לרגע ההוא שהיא גילתה משהו בעברו שהדהים אותה ולא נתן לה מנוח, ולראותו מתחנן אלייה, מתרפס לרגלייה, סוג של רגש חדש ניצת בליבה......
:
נצמד לרגליה הוא מתחנן ובמקביל מתעורר. מרגיש תחושה חדשה בליבו ובמכנסיו. כל כך הרבה זמן עבר מאז שהרגיש ככה.. נצמד לקרסוליה ולא עוזב, מבקש לקבל הזדמנות נוספת
מחמיא לה שהוא למטה, שהיא למעלה, שהוא נצמד בכח לרגלייה....מן תחושה של כח , עוצמה, ולפתע היא דורשת ממנו שיפסיק מייד!......היא חייבת לברר את הסוגיה הנעלמת ההיא שבגללה היא עזבה אותו והלכה עם אחר
:
מציית לה באופן טבעי, נשאר לשבת על הרצפה הקרה לידה ומחכה לשאלתה
והיא מביטה ישירות בעיניו ושואלת:......"האם בהיותך איתי בן זוגי אהובי, נתת דרור לידייך ולכלי זיינך ושכבת עם חברתי הטובה ביותר?"
מושפל הוא מהנהן בראשו
היא רוצה הסבר לפשר הדבר, מה גרם לו להשפיל אותה ככה ברבים?......למה הוא הלך לראות ולרעות בשדות זרים
:
נזכר הוא איך באותו לילה הוא שתה יותר מדי. זוכר הוא טוב את מילותיה של שלי... זוכר איך היא אמרה לו שקרן מחבבת בחור אחר, וסיפרה רק לה. זוכר טוב מאוד את אותן מילים שהכאיבו לו כל כך וגרמו לו לחפש נקמה
מעולם היא לא אהבה מישהו כמו שהיא אהבה אותו, הוא היה האחד היחיד והמיוחד, וההוא המדובר היה ידידה הטוב , ולא מעבר.....היא כאבה את בגידתו יותר מכל
נצמד שוב לקרסוליה ומרגיש את המגע של הכפכפים שלה הוא פותח את פיו ומבקש סליחה
. אהיא פוחדת להביע את רגשותייה למרות שחלפו כבר שנתיים מאז אותו יום ארור.....הוא תמיד בליבה , היא לעולם לא הפסיקה לאהוב אותו.....והיא לא רוצה לכאוב יותר לעולם
מבטיח לה את כל העולם, מבטיח לה את הכוכבים. מבטיח לה שייתן את עצמו ואת כולו בתמורה לאהבתה. מבטיח לה ת מ ס ר לה
היא עדיין לא מאמינה לו...חוששת ומה יקרה בפעם הבאה כשהיא תשוחח עם אחר, הפגיעה היא באמון שלו בה...מביטה שוב בעיניו...דמעה ועוד דמעה זולגות מעיניו....הוא בוכה.....
דמעות ניגרות מפניו על רגליה. מבקש הוא סליחה ואומר שיעשה הכל
הוא עוד לא יודע שההוא שהיא הייתה איתו כבר מזמן הלך לו לדרכו לבלי שוב...היא מחבקת אותו לליבה...מרגישה את אהבתה שוב מתפרצת בעוצמה אליו....הוא נצמד אלייה, לא נותן לה לנשום, כל כך התגעגע למגעה, לריח שלה, לחיבוק שלה
המשך יבוא......
לפני 17 שנים. 15 ביוני 2007 בשעה 12:28