***אזהרה***
הסיפור כולל בתוכו תיאורי מין בכפיה.
איך שירדתי מהמטוס התחלתי לצעוד במהירות לכיוון קבלת הנוסעים והחתמת הדרכונים, מנסה להתרחק מחבורת הדיילים שתיכף גם אמורה לרדת מהמטוס.
למזלי עבר מספיק זמן ואף אחד מהנוסעים במטוס מישראל כבר לא היה בתור והרגשתי קצת פחות נבוך לעמוד מסריח, מלא בזרע ובשתן, והכי גרוע עם קולר על הצוואר שלא משאיר מקום לספקות...
אני לא יודע מה עבר לפקידי המכס וההגירה בראש כשהם ראו אותי, אבל אם יש משהו אחד טוב באמריקאים, זה שהם לא מתרגשים מכלום. העיקר שלא תצפצף במכונה, ולא תתעסק בטלפון כשאתה עומד בתור.
כל השאר לא רלוונטי. :)
מפה לשם אספתי את המזוודה שלי והתחלתי לנוע לעבר אולם קבלת הפנים בלי שמץ של מושג לאן אני אמור ללכת ומה אני אמור לעשות.
איך שהדלתות נפתחו משב רוח קריר קיבל את פניי, התקדמתי בצעדים מדודים בעודי תר אחרי מישהו/ם שאמור להיות הבעלים שלי...
לפתע שמעתי שריקה מהצד, מסתבר שלא רק אני שמעתי את השריקה, כי כל מי שהיה באולם באותו רגע הסב את מבטו לראות מהיכן הגיעה השריקה, ויחד עם כולם זיהיתי אדם גדל מימדים, גבוה, עם שיער קצוץ ומגולח למשעי, שיושב לו על הספסל בנינוחות ולידו...כלוב ברזל גדול וריק.
הוא סימן לי באצבעו להתקרב אליו, ואני מרגיש איך כולם מלווים אותי במבטם, ספק נגעלים, ספק מרחמים.
התקרבתי אל האיש שהציג עצמו כדיוויד, ומיד הורה לי לשבת על ברכיי למרגלותיו, ליד הכלוב. בעוד אני מתיישב שמעתי קול נקישה והרגשתי איך הוא מחבר רצועה לקולר שעל צווארי. את הרצועה הוא מתח וחיבר לספסל של שדה התעופה.
לפתע הוא נעמד, "חכה כאן בלי לזוז" הוא הורה לי. "אני הולך לקנות פחית קולה" (לא שיש לי ככ לאן ואיך ללכת אבל בסדר...).
בזמן שדיוויד הלך לקנות פחית קולה ממכונה סמוכה שמתי לב שכל הסובבים באולם שולפים פלאפונים ופשוט מצלמים אותי .
התחלתי לרעוד מפחד וחוסר שליטה, דמעות עלו בעיניי וגרוני נשנק. "מה אני עושה כאן לעזאזל?! איך הגעתי למצב הזה?!" שאלתי את עצמי, מבין ששום דבר ממה שהיה לפני לא יחזור להיות כפי שהיה...
דיוויד הגיע וזיהה את המצוקה וסערת הרגשות שלי, התיישב על הספסל, ופשוט ליטף אותי בראש, בעורף ובגב, ממש כמו שמלטפים ומרגיעים כלב.
"אל תדאג, יהיה בסדר" הוא לחש לי.
"רוצה לשתות גם קולה?" שאל בנינוחות, ואני בתמימותי ובצמאוני הרב, השבתי שכן.
בטבעיות הוא הוציא קערה עמוקה (שוב) כמו של כלבים, ושפך לתוכה מהקולה שקנה.
"תשתה כלב" הוא הורה לי בקול סמכותי וקר, שלא באמת השאיר ברירה.
עצמתי עיניים ושפוט התחלתי ללקק מהקולה וללגום מהקערה בתאווה.
לקראת הסוף הוא הורה לי ללקק ולשאוב את כל הקולה שנשארה בקצוות הקערה, וכך מצאתי את עצמי שותה ומשמיע קול ששוב גרם לעוברים ושבים להסב את מבטם אליי.
לאחר שסיימתי הוא הורה לי לקום, ולהחזיק את כלוב הברזל וללכת אחריו.
במשך דקות ארוכות הלכנו כך, הוא הולך עם המזוודה ביד אחת, וביד השניה אוחז ברצועה שמחוברת לקולר שעל צווארי, ואני מדדה אחריו במהירות כדי לא להיחנק ולעמוד בקצב שלו מחזיק כלוב ברזל גדול בידיי.
לאחר זמן מה עלינו על רכבת קטנה שתוביל אותנו מהטרמינל אל מגרש החניה. מיד כשעלינו לקרון דיוויד משך ברצועה והורה לי במבט מצמית לרדת על ברכי ולשבת למרגלותיו.
האנשים הבודדים שהיו בקרון הגיבו במבטים משתאים למראה המוזר, חלקם שלפו פלאפונים וצילמו, אחת אפילו התקרבה וניסתה לדבר עם דיוויד ולמחות, אך בדיוק הגיעה התחנה שלנו. משיכה קצרה ברצועה וכמו כלב טוב נעמדתי והמשכתי ללכת אחריו באותו אופן עד שהגענו אל הרכב.
לאחר שהכניס את המזוודה והכלוב אל הרכב אמר לי דיוייד שהוא צריך לשירותים שאבוא אחריו.
הרגשתי הקלה כי גם אני הייתי צריך להשתין אחרי זמן רב שלא הלכתי לשירותים.
בצעדים נמהרים נכנסתי אחריו אל השירותים הציבוריים. ותרתי אחר משתנה פנויה.
שתי משתנות היו פנויות, ובתמימותי פניתי אל אחת מהן.
הגלגלים שבמוחי עוד לא הסתובבו ועיכלו את מה שהולך לקרות בדקות הקרובות, פרי מוחו התאוותני של דיוויד.
מיד כשעשיתי את הצעד הראשון, הרצועה שמחוברת לצווארי נמשכה מטה ודיוויד הורה לי לשבת על ברכיי ולהכניס את פלג גופי העליון לתוך המשתנה עם הפנים החוצה והגב כלפי המשתנה.
באותו רגע נפל לי האסימון.
דיוויד פתח את רוכסן מכנסיו, הוציא את הזין שלו ופשוט התחיל להשתין עליי מהראש, הפנים וכל הגוף. השתן המר והמלוח צרב את עיניי ושרף בפי. היו רגעים שהורה לי לפתוח את פי והוא פשוט השתין פנימה והורה לי לבלוע. כאשר סוף סוף הוא סיים העזתי לפקוח את עיניי מעט, ולפני ששמתי לב הוא כבר דחף את הזין שלו לתוך פי והתחיל לזיין לי את הגרון בעוצמה.
בשלב זה כבר איבדתי קשר למציאות ותפקדתי כמו מכונה שכל מטרתה לענג את הזין שנכנס לתוכה.
עד כדי כך הייתי שקוע בלענג אותו ובניסיון לנשום תוך כדי שהוא מזיין לי את הפה והגרון שלא שמתי לב לגברים הרבים שנכנסו לשירותים.
לאט לאט אחדים מהם התקרבו והתחילו לגעת בי, לא לפני שדיוויד הפציר בהם שינסו ש"ירגישו חופשי לגעת ולהשתמש בסחורה".
עוד רוכסן ועוד רוכסן נפתח ואני יושב על ברכיי, שעון בתוך משתנה ומולי כ 7 זיינים שלופים שמחכים שאענג אותם. כמו רוטינה הם נכנסו לפי אחד אחרי השני, ולא כמה סבבים הם נעמדו סביבי ופשוט התחילו להשתין עליי יחד.
מצאתי עצמי ספוג בשתן מכף רגל ועד ראש, מנסה להתחמק מהזרמים המלוחים שפוגעים בעיניי ובפי.
לסיום כמו לפי אות מוכן מראש, נעמדו כולם סביבי ובבת אחת גמרו אחד אחרי השני על פרצופי. בעיניים עצומות הרגשתי כיצד זרמים של זרע מעורבב בשתן נוזלים במורד פניי לאורך גופי. הרגשתי מושפל וזנותי כ"כ עד שנזכרתי שאני בעצמי לא הטלתי את מימיי.
ביקשתי רשות מדיוויד לקום ולהשתין גם, אך הוא במבט מזלזל הביט בי, יושב על ברכי בתוך שלולית שתן על הרצפה בשירותים ציבוריים, השיב לי שאני יכול להשתין בצורה הזאת על עצמי. גם ככה אני מלא בשתן...
ניסיתי לשחרר ולהשתין על עצמי, אך משהו במוחי לא שחרר ולא הצלחתי. עצמתי עיניי בריכוז, ניסיתי וניסיתי אך ללא הצלחה.
לאחר כ 2 דקות דיוויד הודיע לי שאם לא אעשה פיפי בדקה הקרובה אאלץ להתאפק עד שנגיע לביתו.
שוב התאמצתי והתרכזתי עד שלא לאט הרגשתי איך זולג במורד בטני וירכיי נוזל חם וצהבהב.
דיוויד לא פספס וצילם את כל הארוע, כיצד אני "משתין על עצמי בקשת" ועוד בסיטואציה כזו..
לאחר שסיימתי הוא הוריד את ראשי לרצפה בגסות ומעך אותי תחת נעליו, והורה לי ללקק את הרצפה ביסודיות מכל הלכלוך שנוצר שם.
לא אלאה אתכם בדברים, אבל רק אומר שזה היה אחד הדברים הקשים, המשפילים, והמגעילים ביותר שעשיתי..
כאשר הגענו בחזרה לרכב דיוויד הורה לי להתפשט ולזרוק את הבגדים המסריחים ולהיכנס ערום לרכב. "ממילא לא תצטרך יותר בגדים בשבוע הקרוב..." סינן בשקט..
המשך יבוא...
