***אזהרה***
הסיפור כולל בתוכו תיאורי מין בכפיה.
בסוף הפרק הקודם...
"כאשר הגענו בחזרה לרכב דיוויד הורה לי להתפשט ולזרוק את הבגדים המסריחים ולהיכנס ערום לרכב. "ממילא לא תצטרך יותר בגדים בשבוע הקרוב..." סינן בשקט.."
הדבר האחרון שזכרתי לפני שהוכנסתי לתא המטען היה הקולר שהולבש עלי, האזיקים, הגאג שננעל בפי וכיסוי העיניים הכהה.
הדבר הבא שאני זוכר זה את אור השמש שסינוור אותי כאשר תא המטען נפתח, ודיוויד הסיר בבת אחת את כיסוי העיניים שלי.
לאחר מספר שניות שלף והעמיד אותי מחוץ לרכב ומיד חיבר לקולר שעל גרוני שרשרת ולפני שבכלל התחלתי לחשוב העיף לי סטירה מצלצלת והוריד אותי ל 4.
זה היה מגרש כורכר די גדול בכניסה לבית די מבודד וגדול. האמת שהבית היה די מרשים ובסיטואציה אחרת אפילו הייתי חושב לצלם אותו :)
חומה גדולה וגבוהה הקיפה את הבית, שער ברזל שחור וגדול בכניסה שתהיתי לעצמי אם הוא נועד בשביל למנוע כניסה או שמא יציאה...
כמובן שכמנהג בתי העשירים בכניסה לבית היה מעין כיכר גדולה עם מזרקה וכביש שניתן להגיע עם הרכב עד הכניסה לבית ולהמשיך את הסיבוב החוצה. בקיצור, הבנתי מיד שכסף לא חסר פה..
בינתיים הכאב בברכיים התחיל לשלוח את אותותיו וניסיתי לזוז באי נוחות ולעבור מרגל לרגל בלי להניח את הברך על הכורכר החם והדוקרני.
דיוויד שלא פספס את זה, בזמן שהיה בטלפון הוריד עלי את רגלו בגסות על הגב ודחף אותי לקרקע בלי יכולת לזוז בכלל. תוך שניות הרגשתי את האבנים מפעילות עצבים נסתרים ושולחים גלי כאב למח, הבנתי שהאופציה הכי טובה עבורי היא פשוט להתרגל למצב הזה ולא לנסות למצוא פיתרון, כי אני יכול רק להחמיר את המצב שלי..
לאחר זמן שנראה כנצח, השער השמיע קול חריקה קלה וממנו יצא אדם בלבוש מהודר של משרת, אך זה לא היה נראה שהוא קשור לכל הסצינה ההזויה שאני נמצא בה. חיפשתי סממנים כמו קולר, או משהו, וכלום.
האיש הגיע לדיוויד, לחץ את ידו והזמין אותו להיכנס לבית לשתות משהו ולהירגע מהדרך. דיוויד הנהן בראשו, ואותו האיש שלאחר מכן הבנתי ששמו סיימון, תפס את השרשרת שמחוברת לקולר שעל צווארי ומשך אותה בחוזקה, מסמן לי לצעוד אחריו. עכשיו הייתי כבר מספיק חכם כדי להתקדם על 4 ולא לנסות את מזלי..
ברוכים הבאים
איך שנכנסתי לבית הבנתי שזה הולך להיות הרבה יותר גרוע ממה שדמיינתי. הבית כולו היה מעוצב כמו טירה גדולה ונראה כמו ממלכה מימי האינקוויזיציה.
חלונות ויקטוריאניים גדולים בגובה הקירות היו סגורים למחצה ורק מעט אור חדר לבית. תמונות של נשים וגברים בעירום מלא בכל מיני פוזציות שונות עיטרו את הקירות.
בכל מיני מקומות היו מונחים שוטים, אזיקים, מקלות קיין, וכל מיני אביזרי אזיקה והצלפה שונים ומשונים. מהקירות ומהתקרה נתלו ווים ושרשראות נתלו עליהם או ביניהם, כאילו מחכות להתעלל בבן אנוש שייתפס ברשתם.
סיימון שקלט את הבהלה שלי עצר לרגע והתקרב אלי וליטף את ראשי וגבי, משל הייתי כלב הדוברמן שלו. לפתע מתוך מגירה נעלמת הוא שלף קערת שתיה כמו של כלבים והניח על הרצפה ומזג לתוכה מעט מים וסימן לי לשתות וללקק הכל. ניסיתי לחלץ ממנו איזה מבט או מילה כדי להבין מה הולך פה ולקראת מה אני עומד, אך הוא לא הוציא מילה ורק מבט מצמית שהפנה אלי כדי לוודא שסיימתי לשתות הבהיר לי כי לא כדאי לי להתעסק איתו.
המשך בפרק הבא..
