עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי, אבל עכשיו הרגשתי נוח להוציא את זה החוצה :)
לאחר הסשן שהיה לי אצל אדוני, המשכנו להיות בקשר קבוע. כל יום משימות חדשות, משפילות ומגוונות.
מקום העבודה שלי מזמן הפך למקום בו הכי נהנה להשפיל אותי.
וגם על הבית הוא לא חס. כמעט מידי יום נדרשתי להחדיר מלפפון לתחת שלי, וכך להסתובב ולעבוד.
אחרי כשבוע הוא עלה מדרגה, אני מקבל הודעה : "עליך למרוח משחת שיניים על חור התחת וכך להחדיר את המלפפון. פנימה והחוצה ובסוף כמובן להשאיר בפנים."
בתמימות כלבלבית נגשתי לבצע את המוטל עליי.
משחת שיניים נדיבה על החור ומלפפון שמתחיל לגשש דרכו פנימה.
ואז זה הגיע!
פאק!
זה שרף... או-הו כמה שזה שרף. אבל זה כבר היה מאוחר מידי, ואין מה לעשות. ואני מוצא עצמי עם עיניים דומעות משריפה פנימית מזיין את עצמי הלוך ושוב עם מלפפון גדול ביד.
בכל הזמן הזה גמירה, לא באה בחשבון מצד אדוני. ואני מחורמן בטירוף.
לאחר כשבועיים הודעתי לאדוני שאני צריך לטוס בעוד יומיים לארה"ב לכמה ימים לצרכי עבודה.
זה היה ההתחלה של שבוע שלא דמיינתי לעצמי שאגיע למחוזות כאלה.
אדוני הכין לי רשימת קניות של כל מיני אביזרים וצעצועים והודיע לי שהוא כבר יורה לי מה לעשות ואיך.
היו שם פלאג גדול וארוך, סטראפג'וק (סוג של ביקיני לגברים. תופס את הזין ולא נוח בעליל) , מצבטי פטמות שמחוברים לגאג, דילדו ענק (אורך 20 סמ, קוטר 4 סמ, בסיס גומי נדבק, עם רטט פנימי), שוט, ערכת חוקן, קולר וחבל ).
לא אלאה אתכם בדברים אבל אתם יכולים לדמיין בעצמכם איך נראתה כל רשימת הקניות המיוחדת הזאת.
***
נחתתי בארה"ב, והדבר הראשון שאני עושה - יוצר קשר עם אדוני.
ואז מגיעה ההוראה הבאה :
"אתה צריך לשאול את המוכר אם הפלאג יכול להישאר לך כל הלילה בתחת, ולבקש ממנו להראות לך איך מכניסים אותו..."
שיט!
מזה חששתי. השפלה פומבית. הגבול שהוא ככ אוהב למתוח...
הערב יורד ואני שם פעמיי לעבר חנות מוצרי הסקס הקרובה. מטורף מהתרגשות, אחוז בפחד. סרטים דמיוניים כבר רצים בראש...
נכנס לחנות ומתחיל לאסוף את המוצרים שנדרשתי לקנות, מתפלל שהמוכר לא ישאל אותי אם אני צריך עזרה...
תפילות לחוד ומעשים לחוד. לא עוברות 10 שניות ובחור שחום ממוצא היספאני מתייצב לימיני ושואל אם אני צריך עזרה. לוקח נשימה עמוקה ומבקש ממנו פלאג גדול וארוך ושואל אותו כמשיח לפי תומו, "אני אוכל לישון עם זה בלילה? " הוא נעצר ומסתכל עליי. מבין מהר מה עומד מולו ומחייך חיוך רחב שחושף שיניים צחורות. "ברור" הוא עונה, "אבל זה תלוי בך, לא בו " הוא ממשיך ומצביע על הפלאג.
אני מחייך בבושה ואור אומץ וממשיך, "יש מצב שתוכל להראות לי איך אני מכניס אותו? "
--שקט--
בטוח שכל החנות שמעה אותי.
הוא שוב מחייך. ומורה לי בשקט לבא אחריו.
לוקח אותי לפינת החנות, בין מדפי הסרטים, מורה לי להתכופף ולהוריד את המכנסיים. בינתיים הוא מביא חומר סיכה קטן ומשפריץ על החור שלי ולאורך החריץ.
אני עדיין בשוק מעצמי לאיזה סיטואציה הכנסתי את עצמי. מתפלל שאף אחד לא יעבור ליד או יצלם.
רעש קריעת השקית נשמע כמו צלצול פעמון. אני מת שהדבר הארור כבר יכנס לתחת ואני אעוף משם, אבל להיספאני יש קצב משלו.
הפלאג מתחיל לטייל לאורך החריץ ולאט לאט אני מרגיש איך הוא מתחיל לדחוף אותו לחור ולהרחיב אותי. נושך שפתיים, רק לא להשמיע רעש שימשוך אנשים, מתענג מהכאב ומההשפלה. לא עוברות כמה שניות והופ! הפלאג נשאב פנימה וממלא אותי. פליק קטן בישבן והמוכר האדיב מסתובב והולך ואני מרים מהר את מכנסיי ופונה לעבר הקופה לשלם על כל המוצרים.
המוכר מחייך ומסתודד עם חבר ושניהם מביטים בי. "רק שיחזיר את העודף ואני יעלם מפה!" עוברת המחשבה בראשי.
לאחר כמה שניות שנראו כנצח קיבלתי העודף לידיי והסתלקתי מהחנות.
הפלאג הגדול תקוע לי בתחת וכל צעד הוא מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה.
במהלך הנסיעה למלון אני מרגיש איך הפלאג יושב לו בתחת, ואיך משהו שם מטפטף לאורך התחת והירכיים.
תודה לאל הגעתי בשלום, שיכור מחרמנות ובהלם מעצמי לאן התדרדרתי.
המשך החוויות מהשבוע ההזוי יגיעו בהמשך.
תהנו :)