הצעות לשם תתקבלנה בברכה

הבכי.

מדוע הוא כל כך לא לגיטימי למעט אשר בנסיבות של צער עמוק בגין אובדן חיים?!

כמה פעמים כשבכיתן, איפשרו לכן לבכות, באמת לבכות, עודדו אתכן לרוקן את הכאב החוצה?!

מדוע אם אני בוכה מתסכול, מסתכלים עלי בעין עקומה?!

מדוע צעקות ורוגז מקובלים כתגובה במקום עבודה יותר מאשר הבכי?!

האם זה בגלל שנשים, בנות נוטות יותר לבכות?!
האם זו המקבילה לרמות המשכורת במקצועות בהם יש רוב נשי לעוסקות בהם, או אז גם המשכורות יורדות?!
האם כך גם בבכי, בהיות התגובה מאפיינת באופן מובהק יותר נשים, היא גם תגובה פחות אהודה?!

או שאולי הבכי הוא סוג של תגובה שאין יודעים להתמודד איתו כל כך?!
שיש בו משהו מביך, סוג של התפרקות, אובדן שליטה שלא מצפים לה מבן אדם בוגר?!
(אבל מה בכעס וצעקות מעיד על שליטה עצמית?)

****
ולא, אינני מדברת כלל על בכי שנגרם במכוון במסגרת בה התכנסו רוב/ חלק משוכני האגף הזה.

****
הרהורים בקצה הסערה.