כשהייתי קטן תמיד קראו לי "הילד שנולד עם העיפרון ביד".ממתי שאני זוכר את עצמי החזקתי עיפרון ביד.הדרך שבה העיפרון יוצר קו על הנייר... הצליל החרישי שמשמיע החיכוך על הנייר,הצורות והקוים שאני יוצר באמצעותו.משחקי האור והצל שאני יוצר באמצעות עיפרון הפחם הגס יותר וקוי השרטוט העדינים שנוצרים עקב שימוש בעיפרון קשה ועדין.
תמיד אנשים התהפנטו מהדרך שבה רשמתי או איירתי.בדרך כלל אני לא אוהב תשומת לב כזו.אחרי הכל הציור בשביל האמן זה משהו שהוא מעין השתפכות של מחשבותיו ורגשותיו על הנייר.זאת תהיה טעות לחשוב שרישום הוא מעין העתקה של מציאות כיון שהטכניקה שבה האמן מצייר נקבעת לפי עוצמת רגשותיו והתת מודע שבו ולכן הרישום הוא דבר אישי ביותר.הדרך שבה העיפרון יוצר את הפנטזיות המופלאות ביותר שבראשי מקסימה אותי כל פעם מחדש.היכולת ליצור משהו שיכול להביע עוצמה וכוח אך עם זאת רגישות ואסטטיות.אכן....עלי להודות על מתת זו שנולדתי איתה.
לפני 20 שנים. 17 ביולי 2004 בשעה 18:32