לפני 22 שנים. יום שבת, 17 ביולי 2004 בשעה 17:32
תמיד אנשים התהפנטו מהדרך שבה רשמתי או איירתי.בדרך כלל אני לא אוהב תשומת לב כזו.אחרי הכל הציור בשביל האמן זה משהו שהוא מעין השתפכות של מחשבותיו ורגשותיו על הנייר.זאת תהיה טעות לחשוב שרישום הוא מעין העתקה של מציאות כיון שהטכניקה שבה האמן מצייר נקבעת לפי עוצמת רגשותיו והתת מודע שבו ולכן הרישום הוא דבר אישי ביותר.הדרך שבה העיפרון יוצר את הפנטזיות המופלאות ביותר שבראשי מקסימה אותי כל פעם מחדש.היכולת ליצור משהו שיכול להביע עוצמה וכוח אך עם זאת רגישות ואסטטיות.אכן....עלי להודות על מתת זו שנולדתי איתה.