אני זוכר ביום חמישי לפני כמה ימים....יש בתי במכללה מול הפרוייקט שלי התלוי בכל תפארתו על קיר התערוכה ומולי ישבו שתי המרצים שהיו צוות המנחים של פרוייקט סיום שנה ד' באדריכלות.ידעתי שאני הולך לקבל מהם ביקורת ולכן נעתי באי נוחות בכיסא.מה לעשות? אני אדם ששונא לקבל ביקורת.לא אכחיש זאת.צריך להיות צבוע כדי לאהוב או לרצות לקבל ביקורת.אך לא לביקורת הזו פיללתי.ביקורת שבאה מכיוון המרצה שלי."איך ויתרת על הרעיונות שלך? היו לך כל הסימסטר רעיונות מאוד חזקים שלא מומשו".רוב הסימסטר עשית מה שאמרנו לך ולא עמדת על שלך".הרגשתי את הזעם גועש בי וידעתי שבמשך הסימסטר אולצתי להתפשר על מנת שהפרוייקט שלי "יזוז" הלאה כהגדרת המרצים.אמרתי למרציי בחדות שלא לפרוייקט הזה פיללתי וכי זהו פרוייקט של פשרה כיון שרעיונותי לא היו מצליחים לצאת לפועל עם מה שהם רצו שאני אעשה וכי היה עלי להיכנע לרעיונות שלהם על מנת שהפרוייקט לא היה נכשל.כשאמרתי זאת,רגשות של תסכול עלו בי.ידעתי שבי האשם.הייתי צריך להיות אדון לעצמי.לעולם לא לוותר על רעיונות גם כשהם נראים פנטסטיים ומופרכים לכשעצמם.הכי חשוב זה לעמוד מאחורי עצמך.ולא משנה מה המחיר.לשנה החמישית אני הולך בראש מורם להצלחה או לכישלון.אחלו לי הצלחה רבותיי :)
לפני 20 שנים. 25 ביולי 2004 בשעה 22:38