אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החלטות

הקרירות המענגת והדוקרת של חורף סגרירי עם טעם של גשם רענן בדימדומים האדמדמים והסגלגלים של הערב כשברקים מפלחים את העננים בקו הרקיע....שם תראו אותי מביט בהם
לפני 18 שנים. 28 בנובמבר 2005 בשעה 9:58

כמה את אוהבת אותי שפחתי?
עד הפשטת אישיותך מעצמך

מתי הינך חשופה מולי?
כשגופך הערום והחבול מתגלה לפניי

אימתי תעטי על עצמך סערת רגשות?
כשגופי חודר את גופך בתאוותנות

למה זכרונות כואבים ידמעו את עינייך?
כי אני הוא זה שלא נותן לך לשכוח

venus in our blood​(שולטת) - יפהפה .
כל כך מלא עוצמה ועומק
אהבתי }{
לפני 18 שנים
OMEN{בובת זונה} - אכן מלא ברגש אינטנסיבי, שאולי רק מי שאוהב וגם עוסק בבדסמ יכול להכיר.
בעיקר היה עוצמתי בשבילי המשפט האחרון "למה זכרונות כואבים ידמעו את עינייך? כי אני הוא זה שלא ותן לך לשכוח".
כל כך הרבה עוצמה יש במשפט הזה, למרות (ואולי בגלל) שהמשחק הזה מסוכן - ממש כמו ניתוח גופו של אדם ע"י סכין , ואם אינו מגיע מהמקום הנכון אצל שני הצדדים עלול לגרום לסטייה של הסכין.
המון אמון נדרש שם, המון אהבה, המון הבנת המשחק, המון הבנה שזה בכלל לא משחק.

יפה לכם. שלא יגמר... :)
לפני 18 שנים
TooT​(נשלטת){פטרוניוס} - כמו תמיד ארטיסט . מצויין.
התגעגעתי...
לפני 18 שנים
מיני_מי_תעניינת - Good 2 have u back :)
לפני 18 שנים
Eve - מעולה....
לפני 18 שנים
Lilu-FemdoM{Pon} - אהבתי לקרוא כלבלב שלי :)
לפני 18 שנים
ניקול בעקבגבוה​(שולטת) - יצירת מופת , דארק. אחד הפוסטים העוצמתיים ביותר שלך.
יפה ונקי.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י