אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החלטות

הקרירות המענגת והדוקרת של חורף סגרירי עם טעם של גשם רענן בדימדומים האדמדמים והסגלגלים של הערב כשברקים מפלחים את העננים בקו הרקיע....שם תראו אותי מביט בהם
לפני 18 שנים. 23 בינואר 2006 בשעה 17:29

אני מכיר אותך..
אני זוכר את זה כאילו זה היה היום
אני זוכר כל כעסי מתפרץ אליך בזעקה אילמת
אתה הוא הגבר, בעל התנשאות מזוייפת
כסף רב בכיסיו להשליט את מחשבותיו ואת חטאיו
לקחת בני אדם ולשבור את תמימותם
גזלת גם חלק מנפשי באותו יום
השתמשת באשה אותה אהבתי, לנצחני ברגשותיי שלי
ניסית לכפות את קולך עליי ולא הצלחת
אבל.. פצעת בי פצע שדרכו מדממת שינאה
היום נזכרתי בך
פצעת את נפשם של שתי עלמות
השפלת אותי, כי בתמימותי נוצחתי
אך לא עוד
לא תוכל להסתתר שוב בין הצללים
לא תהיה שוב רוח רפאים או פאנטום בין הכתלים
אתה הטינופת האנושית
אני רואה אותך

venus in our blood​(שולטת) - אמן אפל, חבר יקר
זה לא זמן- נקם.
אני יודעת שהפצעים הישנים, המדממים יכולים מאוד מאוד להכאיב,
אבל את העבר יש להשאיר מאחור
למען ההווה..
הפסק בבקשה את מירדף הצללים ההזוי, לא הייתי רוצה לראות מישהו נפגע,
וודאי שלא אותך
ואין טעם לחפור בעבר.
הוא תם ונשלם.
אולי,
עם הזמן,
ימצאו כל הנפשות הפועלות, ביניהן גם אתה,
שלוה..
אל תתעכב בדרך האמת והיושר שלך על העבר.
הנח לו להישאר מה שהוא, פשוט עבר שחלף.
לפני 18 שנים
קטנה שלך​(אחרת){פרסם כאן!} - מבינה וכואבת איתך.
טינופות אנושיות אורבות בכל פינה,
צריך פשוט להתרחק מהם.
וכשהם יישארו לבד, לא יישאר להם במי לפגוע,
מלבד בעצמם.
{חיבוק}
לפני 18 שנים
Tainted​(לא בעסק) - אני לא יודעת במה מדובר,
אבל כמו שאמרה קטנה פה,
טינופות אורבות בכל פינה
גם לפעמים בצורה של חברים
המוטו שלי לאחרונה זה "תייקי"
אז תייק אותם,
למד מהנסיון,
תן לפצע להחלים..

שולחת לך מפה המון אהבה וחיבוקים,
ואיחולים לאיחוי הפצע והשארת הטינופת מאחור.

דומי
לפני 18 שנים
A-kash-A - קיים משהו,כחלק מה"סדר העולמי" שלעיתים נסתר מן העין.
יש כאלה שקוראים לו קארמה,יש כאלה שקוראים לו חוק הגמול...הוא מבוטא בדרכים שונות ומשונות באמונות שונות ומשונות.אני אישית לא קוראת לו בשום שם אני פשוט מאוד רואה מאמינה וחיה את העובדה ש:למי שעושה טוב קורה טוב ולמי שעושה רע קורה רע.
לא משנה כמה הכעס מוצדק,וכמה הנקמה צועקת,בזמן שאנו מאכילים את אותה החיה שבתוכנו אנחנו מתעוורים לאט לאט. ככל שאנו נותנים לנקמה שבתוכנו לצעוק אנחנו גם נהיים חרשים.
איני מתיימרת להגיד שניתן לוותר על כל הכעס,או שאפשר להשתיק את הרצון לנקמה,אך עלינו להרגיעם ולהישאר עם עיניים פקוחות ואוזניים קשובות-לא לבזבז אנרגיות שניתן להשקיעם בדברים מועילים יותר,למשל אותן העלמות,שנפצעו בנפשן. עזור להן לרפא את עצמן,תוכיח לטינופת האנושית המהלכת כי אתה חזק ממנו בכך שתראה לו מהי עוצמה אמיתית,בכך שתיהיה שם בשבילן,לתמיכתן.
לפעמים כשאנו עוזרים לאחרים לרפא את עצמם,אנחנו מגלים,שריפאנו את עצמנו.
bloody kisses
,Bathory
ערפדית בהתהוות
לפני 18 שנים
צ'יטה​(שולט) - וואי כמה כעס.
ליבי ליבי למה שגרם לך לכעוס ככה.
בהצלחה בהחזרת השקט, שחוויתי ממך בפורום.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י