כמה טוב סוף סוף לכתוב בעברית.מאז שחזרתי מניו יורק לא היה באפשרותי להתבטא בעברית.התגעגעתי.השיבה הביתה הינה זמן רגיש.הרבה דברים אתה מגלה שהשתנו לטובה או לרעה.כל כך נהניתי מניו יורק אבל היא היתה אוטופיה.דברים שרואים משם לא רואים מכאן... כמה המשפט הזה היה נכון בעיניי.כמה דברים יכולים להשתנות במושג הזה שאנחנו מכנים זמן.דברים שיכולים למוטט אותך אך מצד שני גם כאלו שיכולים להרים אותך חזרה לרגליך.כמה טוב לדבר עם חברים וחברות ותיקים שמעולם לא שכחו אותך.ולכל אלו אני שולח לכם את אהבתי.הלימודים מתחילים ועימם גם העבודה.השיגרה מושכת בכוח לקו החיים לשוב למסילותיו.אני שונא להמשיך את השיגרה.אולי צריך שתהיה שיגרה.בסופו של דבר היא משכיחה דברים כואבים :-).כאבים על דברים רעים שקורים לנו תמיד חוזרים בגלים כשפצעים חדשים נפתחים.כמה טוב שיש נשמות טובות בדרך שתמיד יכולות לרפא לך אותם.נמצאות על קו החיים שלך ועוזרות להמשיך אותו אחרת הוא גם תמיד יכול להסתיים כמו חוד של עיפרון שבור בעת שרטוט.לא בהכרח בעניין של התאבדות אלא יותר בהחזרת שמחת החיים כשאני מכיר כמה אנשים שאבדה להם.לא מאחל זאת לאוייבים הכי גדולים שלי.אני יודע שזה מאוד בנאלי ונגוע ביותר מדי מתיקות אבל בכל זאת שלכולם תהיה שנה ממש טובה.
לפני 20 שנים. 2 באוקטובר 2004 בשעה 20:02
