החלטות

ישבתי עם מספר מצומצם של ידידים טובים שלי ביום שישי בפאב הכי בנאלי על חוף הים.תמיד יש ויכוחים איפה נלך לבלות הפעם ותמיד כל פעם נבחר אותו מקום.אולי בגלל שתמיד טוב לשוב למקום שמכירים ואולי כפי שהגדירה זאת חברתי הטובה "מיץ התותי פרוטי הכי טוב בארץ".יש בנו על חול הים וסעדנו את ליבנו.היה קר.הרוח מהצפון הודיע לנו על נוכחותה וגרמה לגלים לבנים להבליח מתוך הים השחור.השיחות נסבו סביב הנושאים השגרתיים,לימודים,פוליטיקה,עבודה וכו'.באותו זמן היו על החוף זוג שעשה כל מיני תנועות על החוף.משהו שנראה בין שילוב של ריקוד לבין לחימה(אולי קאפוארה)כשהצחקוק שלהם נשמע בבירור.הבטנו עליהם קצת בהלם.אולי בגלל שכולם היו ישובים למופת ליד בקבוקי השתייה ועל כן היוונוף חריג.לפתע הם הסירו את בגדיהם ורצו לתוך הים כמו גלים ששבו למסלולם.חי הפטיר בפרצוף מעוקם שהם מטורפים לשחות במזג אויר שכזה ועוד בקור מקפיא של מים.אני פשוט הסתכלתי עליהם מוקסם.בשבילי הם הביעו את הקלישאה הכי נדושה ואולי הכי נכונה.הים שמסמל בשביל כולנו חופש וגעגועים למשהו ראשוני יותר ובתולי.התענגתי על הבירה שלי ואמרתי שאני שמח שהחורף כבר בפתח.היה קר ולא היה לי איכפת.כאלו הם ילידי ינואר אני חושב.החורף בעורקים שלנו.אנחנו מרגישים אותו בקרירות הנעימה ובעננים שמתחילים להצל עלינו מהשמש שלא מרחמת
אבל אולי מה שדווקא הכי יפה בעיניי היתה העובדה שהחורף הזכיר לכולם חלומות ורצונות מילדות של כולם.רק עונה כזאת שמסמלת איזשהי עצירה בחיים ובפריחה יכולה לגרום לנו לחשוב על עצמינו בלי שמץ של אנוכיות.