החלטות

היית שם כל כך שקטה
כמו זומבי שכבר מזמן נפשו לא נמצאת עימו
עינייך היו קרות ומלנכוליות
גם כשחייכת וצחקת זה היה צחוק חלול
מצאת לעצמך שפה משותפת רק עם אנשים באותה אוטופיה
אך כבר לא איתי
הרגשתי שאני המוזר שם ולא הם
אמרתי שבאתי לבקר בשביל להעניק אהבה
ואילו את רק אמרת בקול יבש ש"זה לא בא לך טוב"
צחקתי צחוק מריר ואמרתי שאת דומה לידידה שמשותפת לנו
גם היא מתנסחת ככה
אמרת לי שאת לא מסוגלת להעניק אהבה,שאת מחפשת את הסיבה לכך
ישבנו וציירנו בשקט כדי להעסיק את המחשבות הקודחות שלנו
ציירתי אישה יפה מפרסומת בעיתון. הסתכלת ואמרת שאני מצייר ציורים מאוד קרים
כמעט לא אנושיים.
מעולם לא לקחתי ביקורות על ציורים ברצינות חוץ מביקורות שלך
היה משהו מאוד כואב בלשמוע זאת
כי תמיד נתת לי את ההרגשה שאני קר ומסוגר
אך תמיד ידעת שלמעשה אני התגלמות סערת הרגשות
אולם אני לא סוחר ברגשותיי
אני יודע שכעת את בידיים טובות ואני רגוע
אך תמיד אקווה שתמצאי את השקט בעצמך ואת השלווה
שתפסיקי לסבול ולכאוב ולרצות לשים לכך סוף
שתאהבי שוב ושתחושי נאהבת כדי לדעת כי את חיה
שאת מלאה שוב באושר טהור
שהנה הרגשת מתיקות של צחוק ושל רגש