אני חושב שמתחילת הקשר נדמה שידעתי גם איך הוא יסתיים. ולמרות זאת אני לא חושב שהייתי משנה משהו. גם כשזה היה קצר נדמה שלמדתי הרבה מאוד במסע המשותף שלנו. באתי להכיר סאבית ומצאתי מלכה. אישה בכל רמ"ח איבריה.אמיתית.
גיליתי שחשקתי באשה בעלת מורכבות פנימית חזקה,סוערת וייצרית,אך גם בעלת משקעים רגשיים לא פשוטים.
לא יכלת להחזיר לי את אותה אהבה שאני נתתי לך,היית צריכה להתרפא,להתנתק,לנשום אויר תחת כיפת השמיים ולכן ברוב טובך החלטת לחלוק עימי החלטה זו ונתת לי לעשות את הצעד.
לעיתים אתה רוצה לאחוז במשהו מאוד מאוד חזק עד כי היד שלך מדממת,ולעיתים אתה יודע שבעשותך כן ישארו בידייך רק נוצות מרוטות.
זו היה צעד של שני אנשים בוגרים ואוהבים ולא צעד חד כיווני.לטנגו הזה יש שניים
אנחנו נישאר תמיד חברים טובים.נעמנו אחד לשני ונמשיך כך.
בחרתי לקרוא לך בשם סנונית ולא סתם.
הסנונית עפה מארצות מולדתה לארצות הדרום על מנת להתרפא מפצעי הקור.אפילו החורף הכי קשה לא יוכל לעצור אותה ממעופה העז.אך לאחר שהותה בארצות החום,היא חוזרת לביתה.
אולי זו תמימות של ילדות,אבל זו תמימות טהורה שבאה ממקום טוב. אולי נרקוד שוב לבד רק שנינו ואולי לא
עופי אם כן למסע,היזהרי מסכנות ודעי לך שתמיד אני נמצא בארצות הצפון,צופה ביופיין של כנפייך
לפני 19 שנים. 25 באפריל 2005 בשעה 7:37
