טבחים תמיד שותים,מעשנים, עושים סמים או הורגים את עצמם לאט לאט בדרכים אחרות ויצירתיות.
כל המוכשרים בשלב זה או אחר יורדים מהפסים,
נופלים חזק, מתמכרים,מתנקים,חוזרים ומשתפרים.
הקיצוניים אחר כך מתרסקים ונגמרים,
גומרים את עצמם סופית.
אנחנו חיים רוב החיים על לו"ז צפוף ותקציב שמחושב עד לאגורה גם בעבודה וגם בחיים, מה לעשות התחום הזה לא כמו שנראה.
אין כבוד ותהילה בלנקות דגים ופירות ים, עבודה בגריל וגם לא בלעבוד 300 שעות חודשיות מבלי לבצע רצח המוני.
הפסקתי לעשן פעמיים בחיים וחזרתי שוב,
הפסקתי עם סמים מספר פעמים וחזרתי שוב.
לא יודע ממה באה הנפילה הפעם,
החלק הכי מגוחך שנראה לי שהפעם זה משעמום,
לא כאב, לא דכאון ולא עצבות.
למען האמת לא ממש אכפת לי לאן הכל הולך ולאן זה מתנקז. כסף,זמן ובריאות בכל מקרה רק הולכים, דועכים ולא חוזרים.
תמיד עולה המחשבה שאולי הייתי צריך להישאר בקריירה הראשונה שלי, העולם בטוח היה נראה אחרת.
או שכבר לא היה נראה בכלל.