אני בלתי נראית?
אמנם המחשבה הזאת עוברת בכל מוחו של נער מתבגר באשר הוא. אך המחשבה הזאת לא עוזבת אותי לרגע במצבים האלה שאני בדרכים.
אולי בשל העובדה שצומת בר אילן שופעת לובשי השחור המהוללים, היא הדרך היחידה שלי מהבית לעבודה ולהיפך.
לא רק שאיני נראית, אני גם חלולה, ניתן לעבור דרכי, מעליי ומתחתי.
סכנת נפשות!
רק מלפני יומיים נדרסתי וננטשתי על ידי גבר ירא שמיים לבוש שחור עם מזוודה שמיהר השם יודע לאן.
לא תמצאו שם אנשים שהולכים פחות מ20 קמ"ש.
לאן כולם ממהרים? לעזאזל? - לא בטח לא לשם, לכולם מובטח מקום אי שם בגן עדן. איפה שלי ולך ידידי, יטרקו את הדלת בפנים וכל מה שישאר לנו זה להמשיך לדפוק...
אני לא ביקורתית, חלילה. אבל אנשים, אני בשר ודם!! (כך לפחות זה נראה). לא ניתן לעבור דרכי לא משנה כמה לא צנועה אני. לא ניתן להעביר ילדיכם תחתי כי אני דיי נמוכה...
ולא יפה לדרוס אותי עם כל עגלות הספורט דגם 3000 שלכם!!
כן קצת מרמורים על צומת בר אילן. אם תשאלו אותי אם קיים איזשהו מאבק בחיי, תדעו שזה המאבק לחזור בשלום הביתה!
נ.ב.
פוסט זה נכתב בהומור, אין לי בעיה עם אף אמונה. תחיו, אבל תנו לי גם 😄
לפני 13 שנים. 22 בספטמבר 2011 בשעה 14:13
