לפני 12 שנים. 18 בספטמבר 2011 בשעה 11:20
לאחר שנים שאני ואחי הגדול חלקנו את אותו החדר, עברנו לדירה חדשה, ועכשיו לכל אחד הפינה הפרטית שלו. "טוב הם כבר גדולים" מתרצת אמא בפני אבא את הסיבה להפרדה. "אין סיבה שבגיל נערות הם עדיין יחיו ביחד".
אף פעם לא הבנתי מה שאמרה, הרי אני אוהבת אותו והוא אותי. את מספר הפעמים שרבנו ניתן לספור על יד אחת!. מי עכשיו יגיד לי שהחלום הזה לא נורא כל כך וכדאי שאחזור לישון כדי שאוכל לקום בזמן מחר? מי ישלח יד מצחיקה מהמיטה למעלה ויפחיד אותי שהולך ליפול?
מי יבהיל אותי כשאני נכנסת לחדר אחרי יום ארוך של לימודים ויתגלגל מצחוק אחר כך?
המחשבה לעזוב את אחי היקר היתה קשה מנשוא.
שנה עברה, אני חושבת שהתבגרנו, גם הוא וגם אני. הוא התגייס וחוזר כל שבת שניה לארוחות שישי-שבת ומנוחה שתספיק לכל השבוע.
אני כבר התפתחתי והבנתי שהגוף שלי הוא לא מה שהיה פעם, החזה יותר גדול וכך גם המבוכה שיראו אותי מסתובבת בלבוש תחתון ברחבי הבית.
אפשר לומר ששנינו התרגלנו לחיינו החדשים בנפרד, כנראה שזה באמת מצב טבעי.
ארי חזר היום מהצבא, תשוש מבדרך כלל. סיפר בארוחה כי קיבל נזיפות ועונשים פיסיים במשך כל השבוע מהמפקד שלו שלא מתחשב בהם כלל. אני רואה שהוא מצוברח ושמשהו מטריד אותו.
לאחר בילוי עם חברות אני חוזרת הביתה מורידה נעליים ומדדה בשקט אל חדרי, הדלת של ארי פתוחה, ופס של אור פורץ ממנה. הסקרנות גוברת עלי "מה הוא עושה ער בשעה הזאת?", ואני מציצה. להפתעתי הרבה, ארי אחי היקר מתגלה לפניי עירום שאיברו בין ידו השמאלית וידו הימנית על עכבר המחשב, מעביר תמונות של המשפחה על גבי המסך המהבהב.
אני מתבלבלת. יודעת מה זה גבר מאונן, אבל ממתי גבר מאונן על תמונות משפחתיות?.
אני מרגיעה את עצמי ואומרת שכדאי שאעזוב אותו לנפשו, איך אוכל לשפוט את אחי אחרי שבוע כזה קשה בצבא, אבל שוב, התמונה נצרבה במוחי.
אני נכנסת לחדרי, מרידה את השמלה שסרחה מסיגריות ובשמים גבריים למניהם וזורקת אותה על הכיסא. אני מתיישבת על המיטה, התמונה של ארי עדיין בראשי ולא עוזבת, אני מנסה להתעלם וזה לא עוזר. קמה בהפגנתיות והולכת להתקלח.
בזמן שאני מתקלחת לי בשאננות, אני קולטת פתאום צל אדם מאחורי הוילון, אני בטח מדמיינת אני חושבת לעצמי וממשיכה בשלי.
אחרי דקה אני שומעת את חריקת הטבעות של הוילון המוסת בברוטליות, מסתובבת בבהלה ולמולי עומד ארי עירום ומרוגש, מבט מתוסכל בעיניו ונשימותיו כבדות.
אני לא רוצה לצעוק כי כולם ישנים וחוץ מזה ארי ראה אותי עירומה אינספור פעמים.
"ארי מה אתה עושה?! אתה לא רואה שאני באמצע?".
ארי שותק, אני רואה שהוא נלחם עם עצמו. לפתע דמעות מתחילות לצאת מעיניו והוא נכנס מתחת לזרם ומחבק אותי. בוכה כמו ילד קטן.
"מה קרה?! ארי תגיד לי מיד מה קרה לך?! מישהו פגע בך? עשה לך משהו?!"
במהירות ומיומנות ארי השתיק אותי בנשיקה. קפאתי במקום, עיניי נפתחו לרווחה, התחלתי לרעוד.
לפתע ידו של ארי לפתה את שדיי, מחליק אצבעותיו בעזרת הסבון על הפטמות שלי. איברו המתוח נלחץ אליי ואגנו זז בתנועות חייתיות טבעיות.
אני לא יודעת איך להגיב, החום בי מתפשט בעוד שזרם המים מתחיל להתקרר ולהזקיר את פטמותיי יותר ויותר. הלשון שלו רטובה ומטיילת כעת על צווארי, מרגישה אותו נושם אותי ומוציא אנחות של עונג.
"ארי... מה אתה עושה...?" אני שואלת בקול רועד. הוא משתיק אותי בידו, דבר שדפק את ראשי בקיר הפורצלן שמאחוריי.
הוא מכוון את איברו למבושיי, מביט בי מבט אחרון, אמנם ידעתי שלא יהיה זה מבט אחרון אבל הרגיש כך. בבת אחת חדר אליי כולו. אני לא מסוגלת לזוז, אחי היקר מקיים איתי יחסים, זה לא אמור להיות ככה.
ארי התחיל להיכנס ולצאת ממני, שריריו התכווצו והתקשו, נשימותיו הפכו קצובות יותר ותנועותיו הפכו גסות יותר ויותר. כבר לא האח העדין שאני מכירה, הוא חיה.
אני מבולבלת, החום והקור מכים בי בעת ובעונה אחת! ידו הרועדת תופסת, צובטת, סוטרת לי בכל מיני מקומות חשופים. אני מרגישה את זה, עונג, זה מגיע ואני מופתעת. פותחת את עיניי ומיללת שיפסיק מבעד לידו שכבר חנקה אותי.
הוא לא מקשיב וכבר לא מסתכל. לא בעיניי ולא במשהו. נראה שאיבד כל שמץ של אנושיות בדקות האלו.
אני מפחדת, אף פעם לא ראיתי אותו כך.
ואז מוציא את ידו החוסמת, אני מצליחה להכניס קצת אויר ולהשתעל. הוא תופס את שערי הרטוב ומוריד אותי לרצפת האמבט, בכוח, באגרסיביות. מכוון את איברו לעבר פניי וגומר, כל כולו נשפך עליי וזולג מפניי לצווארי וחזי.
אני מתחילה לבכות. מרגישה כל כך מוזר, כל כך מושפלת, ועוד על ידי היקר לי מכל.
ארי מסתכל עליי מלמעלה, נשימותיו עדיין לא סדירות ויכולתי לשמוע גם את הדופק ההולם בדפנות עורקיו. הוא מתרחק בצעד אחורה, מבולבל, ואז נראה שהבין משהו ורץ מחדר האמבטיה והסתגר בחדרו.
ואני יושבת שם, כל כולי מלאה בנוזלי האהבה של אחי, ידי כבעלת חיים משלה עוברת אל בין רגלי ומלטפת את דגדגני הפועם, מרטיבה אותו בלחותי, לוחצת וצובטת.
רועדת ובוכה אני גומרת.
